אליזבת פארל והחינוך המיוחד, חלק ב׳

→ הקודםהבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

התפתחותה של תיאוריה: שנות חיים ראשונות, השכלה והשפעות, 1874–1898

ב-1 בינואר 1898 איחד בית המחוקקים של מדינת ניו יורק את העיר ניו יורק ליישות אחת שכללה את מנהטן, הברונקס, ברוקלין (מחוז קינגס), סטטן איילנד (מחוז ריצ׳מונד), לונג איילנד סיטי וחלק ניכר ממחוז קווינס. החוק איחד גם את כל בתי הספר הציבוריים באזור למערכת אחת. וויליאם ה. מקסוול, שהיה מפקח בתי הספר של ברוקלין יותר מעשור, נבחר ב-1898 לשמש מפקח מערכת בתי הספר המורחבת של ניו יורק.

חוקי חינוך חובה העמידו בפני מורים גם שלל אתגרים אחרים. כיתה צפופה אחת כללה לא פעם תלמידים מרקעים תרבותיים רבים ושונים, שחלקם לא שלטו היטב באנגלית. מורים התמודדו גם עם בעיות בחינוך תלמידים בעלי רמות מיומנות שונות בו בזמן. המשימה הזו הוקשתה אף יותר מפני שרבים שהתקשו ללמוד במסגרת כיתה מסורתית למדו כעת בבית הספר בפעם הראשונה.

ליליאן וולד הייתה מעורבת במאבק לחינוך ציבורי אוניברסלי מוקדם. בעיצומם של כל השינויים והאתגרים ניסתה למצוא ולגייס מורות מוכשרות, "בדחיקה בבוגרות המכללות הוותיקות" לגשת למבחני הסמכה ולהגיש מועמדות למשרות הוראה במערכת בתי הספר של העיר ניו יורק. אחת הצעירות שנענו לקריאתה של וולד הפכה לדיירת בית הקהילה ברחוב הנרי ולמורה בבית הספר הציבורי מספר 1 (בית הספר ברחוב הנרי). בעבודתה הכירה את אליזבת פארל, שהגיעה ללמד בבית הספר שלה ב-1899.

אליזבת פארל נולדה ב-1870 וגדלה ביוטיקה שבמדינת ניו יורק. הוריה, כמו אביה של וולד, היו מהגרים. היא למדה באקדמיה הקתולית של יוטיקה ואחר כך למדה הוראה בבית הספר הסמינריוני וההכשרה של אוסוויגו (כיום אוניברסיטת מדינת ניו יורק באוסוויגו), שבו סיימה ב-1895. ב-1898, אחרי שהשלימה עוד שנתיים של הכשרה, קיבלה פארל משרת מורה בבית ספר בן חדר אחד ליד בית ילדותה, בקהילה הזעירה אוניידה קאסל (אז 291 תושבים). זמן קצר אחר כך עברה פארל לעיר ניו יורק והחלה ללמד בבית הספר ברחוב הנרי (PS #1).

מנהל בית הספר, וויליאם ל. אטינגר, הציב את פארל על קבוצת ילדים שתיאר כ"לא מתאימים". אלה היו תלמידים "שלא הצליחו לעמוד בקצב" כיתתם בבית הספר, ובגלל חוקי חינוך החובה נאלצו בתי הספר הציבוריים להשאיר אותם במערכת. פארל יכלה להיות שמרטפית מהוללת, אבל לקחה את תפקידה ברצינות. היא הגיעה להאמין שחינוך ילדים עם צרכים מיוחדים לרמתם הגבוהה ביותר הוא ייעוד חייה. בחקר ובניסוי בכל מה שלמדה החלה פארל לפתח שיטות שהתחילו למשוך תשומת לב.

המורה הדיירת של בית הקהילה ברחוב הנרי הביאה לוולד את "הבשורה המשמחת שיש מורה צעירה בבית הספר שלה [פארל] שיש לה 'רעיון'" כיצד ללמד את "'המסכנים' האלה". מקורבתה של וולד "הציעה" ש"'צריך לפקוח עין' על המורה המדוברת" – "כאילו", העירה וולד בלגלוג, "עצם קיומו של 'רעיון' חושף אותה לבחינה, אם לא לחשד". וולד פנתה מיד לברר עוד על פארל ועל עבודתה.

הכיתה הראשונה של "הלא מתאימים"** שפארל לימדה כללה תשעה עשר תלמידים בגילאי שמונה עד שש עשרה. בהמשך תיארה את כיתתה כ"'[מ]וצמדת משאריות ושאריות של בית ספר גדול'", עם "'ילדים מבוגרים מדי לכיתתם, ילדים 'שובבים' כביכול, ילדים טיפשים ועמומים'".** שנים עשר מהם אובחנו כ"מפגרים".** הילדים האלה, "'שנלקחו מכל כיתה ובית ספר'", היה להם דבר אחד לפחות במשותף – הם "'היו הילדים שלא הצליחו להסתדר בבית הספר'".

תלמידיה של פארל נעדרו לעיתים קרובות, וחלקם סירבו לציית לכללי בית הספר. רבים פיגרו בעבודת כיתתם, וחלקם לא יכלו לקרוא, לכתוב או לספור. אחרים סבלו מבעיות גופניות שמנעו מהם להשיג הישגים ברמת כיתתם. אף שחלקם, אכן, "'היו בצרות עם המשטרה", האמינה פארל ש"אי אפשר היה לאפיין אותם כפושעים'".

פארל חשבה שהתנהגותם הלקויה של חסותיה וקשייהם בבית הספר נבעו מהסביבה וגם מטבע הדברים – משהו "'שצמח מהתנאים בשכונה שסיפקה בעיות חמורות רבות של העדרות ומשמעת'". ניתוחה הלך נגד החוכמה המקובלת. הקונצנזוס המכריע בסוף המאה ה-19 היה שמחלת נפש ומוגבלות אינן נגרמות מהסביבה אלא תורשתיות – תוצאה של "דם רע".** מכיוון שרוב הרופאים והמדענים האמינו שהתכונות האלה עוברות בירושה, אנשי מקצוע רבים בתחום וחלק מהממשלה אפילו הרחיקו לכת עד כדי המלצה על עיקור בעלי מוגבלות שכלית כדי למנוע מהם להביא ילדים. רוב האנשים קישרו גם את הסובלים מהמוגבלויות האלה לעולם הפשע. המלצה הייתה להכניסם למוסדות כדי להגן על החברה מהם.

כמו וולד, פארל לא האמינה שהילדים האלה פושעים. הן גם התנגדו להכנסת ילדים למוסדות אלא אם כן הדבר חיוני לחלוטין. למזלן, היו להן עובדות פיסקליות קרות וקשות לצדן. אף שבעלי מוגבלות התפתחותית רבים אושפזו במוסדות, מתקני המדינה היו צפופים והיה בלתי מעשי בעליל לכלוא את כל בעלי הצרכים המיוחדים. נוסף על כך, רוב בני דורה של פארל הבינו שלא כל אנשים עם מוגבלויות יכולים או צריכים להיות במוסדות. הם החלו לטעון שאפשר לחנך את בעלי המוגבלות הקלה יותר, להכשירם לעבודה, ובמקרים הטובים ביותר הם עשויים להיות מסוגלים לחיות באופן עצמאי.

מחנכים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ידעו שמדינות מסוימות באירופה פיתחו כבר שנים דרכים לחנך ילדים עם מוגבלות התפתחותית ולקות למידה מחוץ למוסדות. גרמניה החלה להתמודד עם האתגר כבר ב-1859, במתן הוראה מיוחדת לילדים אלה בתוך מערכת בתי הספר. עד 1905 העריכו פקידים גרמנים ש-15,000 תלמידים גרמנים מקבלים הוראה מסוג זה.

לידיה צ׳ייס דיווחה ב-1904 על ההיסטוריה של הקמת כיתות יום מיוחדות לבעלי מוגבלות שכלית. היא ציינה ש"באירופה, גרמניה הייתה החלוצה ב-1867. נורווגיה הלכה בעקבותיה ב-1874, ואנגליה, שווייץ ואוסטריה ב-1892." בפרוסיה, ציינה צ׳ייס, ערים עם אוכלוסייה של לפחות 20,000 היו חייבות להקים כיתות ובתי ספר מסוג זה.

ארצות הברית החלה ללכת בעקבות אירופה עד סוף המאה ה-19. פרובידנס, רוד איילנד, הייתה העיר הראשונה בארצות הברית שהציעה כיתה מיוחדת לבעלי מוגבלות שכלית, בדצמבר 1896. כיתה שנייה באה אחריה בדצמבר 1897, ושלישית נפתחה בדצמבר 1898. בוסטון הציעה את הכיתה הראשונה שלה החל מינואר 1899, והגיעה לשבע כיתות עד שהגישה צ׳ייס את דוחה. מועצת החינוך של פילדלפיה השתלטה על עבודת חינוך בעלי המוגבלות השכלית, שהחלו בה אחרים ב-1899, בקיץ 1901. עד 1904 גם היא גדלה לשש או שבע כיתות.*

פארל החלה לפתח תוכנית לימודים משלה בבית הספר הציבורי מספר 1 ברחוב הנרי ב-1899. בליבתה שיקפו שיטותיה את הרעיונות, הפילוסופיה והטכניקות שלמדה לאורך חייה. היא ספגה אתוס של חמלה לפחותי המזל והאמונה שחובתה לשרת אותם מהכשרתה בבית הספר היסודי והתיכון בידי אחיות הצדקה – מסדר שהקדיש את עצמו לחינוך, סיעוד וסיוע אחר לעניים.

בבית הספר הסמינריוני וההכשרה של אוסוויגו למדה פארל תוכנית לימודים שניסח אדוארד אוסטין שלדון, שהאמין שמורים צריכים לחקור ולהדגיש את הקשרים הקונקרטיים בין בית הספר לחיים. הוא לימד שחינוך צריך להתבסס על לימוד עצמים אמיתיים, לא הפשטות שכליות. שלדון, חסידו של יוהאן היינריך פסטלוצי, האמין גם שלמידה צריכה להתבסס על הקשר – כלומר, שמורה צריך ללמד משהו חדש בכך שמציב אותו תחילה בהקשר של משהו מוכר. שיטותיו, שהתגלמו ב"תנועת אוסוויגו", צברו פופולריות ברחבי ארצות הברית.

פארל המשיכה לפתח את שיטותיה בשנותיה הראשונות כמורה. באוניידה קאסל לימדה במחוז בית ספר זעיר עם בית ספר בן חדר אחד. החוויה הזאת שחזה את יכולתה ללמד תלמידים ברמות שונות באותו חדר, ב"כיתה לא מדורגת".

אליזבת פארל השתמשה בכל מרכיבי השכלתה, הכשרתה וניסיונה בכיתה הראשונה ההיא שלימדה בבית הספר הציבורי מספר 1 ברחוב הנרי. מאלה – ומאחרים שאספה בחיפושה המתמיד אחר טכניקות חדשות וטובות יותר – פיתחה ויישמה את התיאוריה והמתודולוגיה שלה לחינוך מיוחד. התיאוריה נשענה על שילוב של למידה בשיטת העצמים ו"אינדיבידואליזציה" (ראיית כל ילד כייחודי והתאמה לסגנון הלמידה האישי שלו). היא לימדה תלמידים אמנויות או מיומנויות "קונקרטיות" על פי חוויות חיים אמיתיות, אך ביססה את ההוראה הזאת על כישרונותיו ותחומי העניין האישיים של כל ילד.

*יש כמה אי התאמות קלות בין תאריכי צ׳ייס לתאריכים שמצוטטים במקורות אחרים.

**המונחים האלה נושאים כיום קונוטציה פוגענית ו/או שלילית, ובצדק. החלטתי למען הדיוק ההיסטורי לכלול אותם, אך להשתמש במרכאות כדי לציין שהיו המונחים שנהגו באותה תקופה, ולא המונחים שהייתי בוחרת להשתמש בהם כיום.

ביבליוגרפיה

Chase, Lydia, “Public School Classes For Mentally Deficient Children,” by Lydia Gardiner Chace, Providence, RI, report compiled in Proceedings of the National Conference of Charities and Correction at the Thirty-First Annual Session Held in the City of Portland, Maine, June 15-22, 1904 scanned and online in full, Ann Arbor, MI:  Univ. of Michigan Library, 2005, at https://quod.lib.umich.edu/n/ncosw/ACH8650.1904.001?view=toc

Current 3/1/17 (Chace’s report appears on pp. 390-401) (See pp. 391, 394-396).

Davis, Allen F., Spearheads for Reform:  The Social Settlements and the Progressive Movement, 1890-1914, New York, Oxford University Press, 1967 (See p. 56).

Duchan, Judith Felson, A History of Speech-Language Pathology; Elizabeth E. Farrell, 1870-1932, Last revised: 04/20/2011 17:22:15 at  https://www.acsu.buffalo.edu/~duchan/new_history/hist19c/subpages/farrell.html.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939. 

The Encyclopedia of New York City, Second Edition, edited by Kenneth T. Jackson,  New Haven & London, Yale University Press, 2010. “Public schools” entry, p. 1056.

[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald:  Angel of Henry Street, [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY:  Julian Messner, Inc., 1948.

Farrell, Elizabeth E., Inspector of Ungraded Classes, New York, Nov. 1, 1909, “Atypical Children:  About 7,000 of Them Here Need Ungraded School Work.” Letter to the editor by Elizabeth Farrell, New York Times, Nov. 5, 1909 (letter dated Nov. 1, 1909).

Hendrick, Irving G. and Donald L. MacMillan, “Selecting Children For Special Education in New York City:  William Maxwell, Elizabeth Farrell, and the Development of Ungraded Classes, 1900-1920,” Journal of Special Education, v. 22, no. 4, Winter, 1989 [c2001], pp. 395-417. (See pp. 396-398).

Kode, Kimberly, Elizabeth Farrell and the History of Special Education, Arlington, VA: Council for Exceptional Children, 2002 (ERIC Document ED474364) (See pp. 7-8, 14-16, 24-25, 94-95). 

Mooney, “WILLIAM H. MAXWELL AND THE PUBLIC SCHOOLS OF NEW YORK CITY” (January 1, 1981). ETD Collection for Fordham University. Paper AAI8119781. In BiosGeneral.

Mooney, John Vincent, “William H. Maxwell and the Public Schools of New York City,” (1981). Etd Collection For Fordham University. Aai8119781. 
https://Fordham.Bepress.Com/Dissertations/Aai8119781  Current 3/1/17.

“Problem of Backward Children. How Science Takes Care Of Deficient Youngsters.” New York Times, November 14, 1909.
Wald, Lillian D., The House on Henry Street, NY:  Henry Holt & Co., 1915. (See p. 117).

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934.  (See pp. 133-34).

Woods, Robert A. and Albert J. Kennedy, The Settlement Horizon:  A National Estimate, New York:  Russell Sage Foundation, 1922.

איורים

Farrell, Elizabeth, Photo/Portrait (copyright?) https://cecblog.typepad.com/.a/6a00d83452098b69e20167666511de970b-pi  Current 3/6/17

NYC DORIS, Board of Education, P.S. 17, Staten Island: classroom, 1900 (school id is tentative)  Link to Illustration  Current 3/6/17

NYC DORIS, Board of Education, P.S. 16, Staten Island: classroom, 1900 (school id is tentative)  NYC DORIS, Board of Education, P.S. 16, Staten Island: classroom, 1900 (school id is tentative)  Link to Illustration  Current 3/6/17

NYC DORIS, Board of Education, P.S. 20, Staten Island: classroom, 1900 (school id is tentative)  Link to Illustration  Current 3/6/17

Schoolboys in a toy-making class at P.S. 1, 1900. Courtesy of New York State Archives.  https://nyhistorywalks.files.wordpress.com/2012/01/sbool-boys-p-s-1.jpg  Current 3/6/17

Schoolgirls in a nursing class at P.S. 1, 1900. Courtesy of New York State Archives.  https://nyhistorywalks.files.wordpress.com/2012/01/school-girls-p-s-1.jpg  Current 3/6/17

NYC DORIS, PS 1, Manhattan: exterior. Henry Street, Oliver Street, and Catherine Street, ca. 1900. Link to Illustration  Current 3/6/17

Popular Science Monthly/Volume 43/May 1893/Oswego Normal School, entire article found at Link to Illustration   Contains links to pictures that are in public domain as follows:

Edward Austin Sheldon, created 31 Dec. 1892  Link to Illustration  Current 3/6/17

Old Normal School Building, created 31 Dec. 1892  Link to Illustration  Current 3/6/17

Oswego State Normal School SUNY, created 31 Ded. 1892  Link to Illustration  Current 3/6/17

נכתב ב-2017