ליליאן וולד ומקצוע הסיעוד, 1893–1895

→ הקודם

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

עד העשור האחרון של המאה ה-19 התפתח הסיעוד האמריקני ממשרה פשוטה ובלתי מיומנת למקצוע שעובדות בו נשים משכילות ממעמד הביניים. ב-1873 נפתחו בארצות הברית שלוש תוכניות ראשונות להכשרת אחיות בהשראת נייטינגייל. עד 1890 הייתה ליליאן וולד אחת מ-1,552 תלמידות סיעוד בשלושים וחמישה בתי ספר כאלה. עשר שנים אחר כך, ב-1900, למדו כמעט פי עשרה תלמידות – 11,164 – ב-435 תוכניות להכשרת אחיות בארצות הברית.

האחות האופיינית כבר לא הייתה אישה ענייה וחסרת השכלה בעלת מוניטין "מפוקפק" שהחליפה סירי לילה, הגישה ארוחות וניקתה מחלקות. אף שייתכן שעדיין ביצעה את המשימות האלה, אחיות נודעו כעת יותר ויותר כנשים "מכובדות" ומשכילות ממעמד הביניים. עבודתן התרחבה וכללה התבוננות במצב החולים ודיווח עליו וטיפול בחולים על פי הוראות רופאים. הן היו אחראיות גם ליצירת סביבה בריאה ולהנעים את שהותם של חוליהן.

ועם זאת, למרות מעמדן הגבוה יותר והכשרתן והשכלתן המתקדמות יותר, המשיכו אחיות להיתפס כנחותות ונתונות למרות על ידי רופאים וכמשרתות על ידי חולים אמידים ומשפחותיהם. הפרוטוקול בין רופאים לאחיות בתקופה עודד את הכניעות הזאת. אחיות נאלצו לעמוד בכל פעם שרופא נכנס לחדר. אסור היה להן להציע הצעות או דעות על החולים בטיפולן, גם כשידעו יותר מהרופא על מצבו של החולה, מהלך המחלה וטיפולה. הן נאלצו לציית להוראות רופא גם כשידעו שהן שגויות. כשחולה שאל שאלה, נאלצה האחות להשיב: "שאל את הרופא."

רופאים (בעיקר גברים) המשיכו לדרוש מאחיות (בעיקר נשים) למלא תפקיד כפוף. זה שיקף את ציפיות החברה שנשים יתכופפו לגברים. חלק מהרופאים אפילו טענו נגד הכשרה מתקדמת לאחיות, והתעקשו שהשכלה רבה מדי תפגע ב"תכונות הנשיות" שבעיניהם חיוניות לסיעוד – טיפוח, הקרבה עצמית וכן הלאה.

ואולם גם בעוד שרופאים רבים ביקשו לשמור על כניעות האחיות והעדיפו שיהיו חסרות השכלה, עבדו מנהיגות הסיעוד קשה כדי להפוך את התחום למקצוע מכובד ועצמאי. לא משנה עד כמה רצו להיות נעימות כשהחלו את הקריירה שלהן, הרהרה המחנכת איזבל מייטלנד סטיוארט, התלמידות למדו עד מהרה ש"[א]חיות… תמיד נאלצו להילחם". לא משנה עד כמה היססו בתחילה ליצור סכסוך, אמרה, עוד לפני ש"סיימו… את ההכשרה", מצאו שלמען חוליהן ומקצועם עליהן להפוך ל"לוחמניות" בהגנה על מעמדן. מובילת הסיעוד אדלייד נאטינג דיברה בשם רבות כשטענה ש

'[ה]יום שבו אמרו "היי טובה, ילדה מתוקה, ותנו לאחרות להיות חכמות" חלף בתחום הזה כמו בעיסוקים אחרים של נשים. עלינו דווקא לדרוש כאן ברציפות את החובה המוסרית להיות אינטליגנטית.'

מנהיגי הסיעוד פעלו במישורים רבים כדי לקדם את מעמד מקצועם. הם ביקרו בפומבי את הרופאים הרבים שהשתמשו בנאומי סיום כבמה להשפלת המקצוע בתיאור (בפירוט רב) של תפקיד האחות הכפוף. הם נאבקו לבטל תקנות שחייבו אחיות פרטיות להפוך את עצמן "לשימושיות בדרך כלל" במשקי הבית שבהם שירתו. הם עשו שדולה במדינות כדי להקים סטנדרטים מינימליים של השכלה לאחיות ולרשום רק את מי שעמדו בהם. בדרישה שהאחיות עצמן ישלטו בהכשרה ובהשכלה הסיעודית וינהלו אותן, פעלו בו בזמן לקביעת סטנדרטים ודירוגים לבתי ספר לסיעוד, וכן להבטיח שבבתי הספר האלה יהיו ספריות, ציוד ומעבדות הולמים.

ב-1893 – השנה שבה עברה ליליאן וולד ללואר איסט סייד – עבדה איזבל המפטון (לימים רוב), ראשת בית הספר להכשרת אחיות של בית החולים ג׳ונס הופקינס, עם עמיתותיה אדלייד נאטינג ולביניה דוק כדי לגבש תוכנית להקמת ארגון מקצועי בינלאומי לאחיות. באותה שנה סידרה ועדה בראשות המפטון (רוב) לקבוצת אחיות להיפגש בתערוכה העולמית בשיקגו. ב"קונגרס" הזה, שנערך ביוני 1893 ובו השתתפו כעשרים מנהלות בתי ספר להכשרה, נשאה המפטון נאום וטענה בעד סטנדרטים גבוהים יותר ותוכנית לימודים אחידה יותר להכשרת אחיות. גם לביניה דוק – שתהפוך בהמשך לדיירת ותיקה של בית הקהילה ברחוב הנרי – נשאה נאום באסיפה, וטענה שלרופאים ולאחיות צריכות להיות שרשראות פיקוד נפרדות, כשאחיות אחראיות על אחיות אחרות. דוק האמינה שלראשות בתי הספר לסיעוד צריכה להיות סמכות מלאה על בית הספר – "'מקור סמכות יחיד, המועבר בקו ישר, לא מפוזר דרך מועצות וועדות, אלא מרוכז בראש בית הספר כנציגתן ושלוחתן.'"

אירין סאטליף, מנהלת בית הספר להכשרת אחיות של בית החולים של ניו יורק והמורה של וולד, נשאה גם היא נאום באסיפה, וקראה להקמת איגוד אחיות שיפעל לקביעת סטנדרטים גבוהים למקצוע הפורח. תחינת סאטליף נענתה במהרה במעשים. תחת המפטון הניח הקונגרס את היסודות להקמת איגוד פורמלי של מנהלות בתי ספר להכשרה. ב-1894 נפגשו מנהיגות הסיעוד בעיר ניו יורק והקימו את האגודה האמריקנית של מנהלות בתי הספר להכשרת אחיות.

המפטון (רוב) ומנהיגות אחרות פעלו במהרה לארגן לא רק מורות אלא את כל בוגרות בתי הספר לסיעוד. בוגרות בתי ספר לסיעוד כבר החלו להתכנס בקבוצות קטנות יותר עוד לפני שהמנהלות התכנסו בשיקגו ב-1893. ב-1889 הקימו בוגרות בלווי אגודת בוגרות. אחריהן הלכו בוגרות בית הספר להכשרת אחיות של אילינוי ב-1891 ואלה של ג׳ונס הופקינס ב-1892.

בית הספר שבו למדה וולד עצמה, בית הספר להכשרת אחיות של בית החולים של ניו יורק, הקים את אגודת הבוגרות שלו תוך כמה חודשים מהקונגרס הבינלאומי בשיקגו, כתוצאה מ"עבודתה הנלהבת" של אירין סאטליף. ליליאן וולד מילאה גם תפקיד מרכזי בהקמת אגודת בוגרות האחיות של בית החולים של ניו יורק, ושימשה מזכירה זמנית של הקבוצה בפגישתה הראשונה, שנערכה ב-26 בספטמבר 1893. הרשימות שלה מהפגישה מגלות שבה השתתפו ארבעים ושבע חברות. הן דנו בדמי חבר ובחרו מועמדות לתפקידים שייבחרו באסיפה השנתית שלהן, שהחליטו שתתקיים במרץ שלאחר מכן.

אגודת בוגרות האחיות של בית החולים של ניו יורק גייסה עד מהרה כספי סיוע הדדי לחברותיה, וב-1894 הקימה קרן לסיוע לאחיות חולות. עד 1895 גדל מספר חברותיה ל-131. הן הקימו גם סדרת הרצאות להשתלמות, "שניתנו במכללת קולומביה בחסות גילדת סנט ברנבס", שבהן דיברו רופאים לפני אחיות בוגרות על התקדמויות חדשות בתחום הרפואה.

ליליאן וולד הייתה שותפה לניסיונות האחיות להתמקצע ולהשיג אוטונומיה מראשית דרכה. כפי שתכתוב בהמשך, מטרתם האולטימטיבית של מנהיגי הסיעוד בעיניה הייתה "להצהיר על עצמאותו המהותית של מקצועם" ולהיתפס כ"שותפה ההגיונית של הרופא" שאיתו חלקו "חילופי תפקידים".

בהתאם לאידיאלים אלה, בחרו וולד וברוסטר לפעול כעמיתות של רופאים ולא כמשרתות מהיום הראשון שבו עברו ללואר איסט סייד. הן שיתפו פעולה עם רופאים, מרפאות וארגוני צדקה אחרים, אך סירבו להיות כפופות לשום ארגון.

וולד תיארה את עצמה כנואמת בעל כורחה, ועם זאת הצטרפה עד מהרה למנהיגות סיעוד אחרות בקידום התחום באמצעות נאומים בפני תומכים פוטנציאליים. בפברואר 1895 נאמה בפני אסיפה של הסניף של ניו יורק של המועצה הלאומית של נשים יהודיות בבית הכנסת אמנו-אל בנושא "'ביקורי ידידות בקרב העניים". בנאום טענה בעד גישה שיטתית ומדעית לצדקה, שבה אנשי מקצוע מיומנים (כולל אחיות) יסייעו לעניים בחקירת בתיהם ובאיסוף נתונים לפני ההחלטה על טיפול או סעד. ניתוח הנתונים שנאספו, טענה, יעזור לפילנתרופים למקד צרכים ספציפיים ולספק עזרה ביעילות רבה יותר, בהתאם לנסיבות אישיות. בנאום טענה וולד ששיטות אלה, שמפעילים אנשי מקצוע, צריכות להשלים – אם לא להחליף – את הנוהג האציל אך המקרי של "ביקורי ידידות" של מתנדבות (נשים) פילנתרופיות עשירות.

זמן קצר אחרי שעברה ללואר איסט סייד תמכה וולד גם במהלך להתמקצעות הסיעוד, בהדרכה והכשרה של תלמידות סיעוד ובוגרות טריות, והעניקה ניסיון מהחיים תחת הנחייתה המקצועית למי שרצו לברר אם הן באמת מיועדות לעבודה סיעודית בקרב העניים. כבר ב-7 ביולי 1893, בעודה בבית הקהילה האקדמי ברחוב ריבינגטון, דיווחה וולד לתורמיה על עבודתה של מתמחה אחת, "…העלמה לוב (אחת האחיות המבקרות)…". אחרי שעברו וולד וברוסטר מבית הקהילה האקדמי, הפך מקום מגוריהן ברחוב ג׳פרסון לביתן של לפחות שתי אחיות נוספות, וכן למרכז לעבודת שטח סיעודית ולהתמחויות. ברשימת ההוצאות של וולד מינואר 1895 נכללו 1.95 דולר עבור "דמי הנסיעה של העלמה לוב" ל"עשרה שבועות".

סבלנותה של וולד איפשרה לבית הקהילה הצעיר להיות מעין דלת מסתובבת עבור מועמדות לסיעוד בריאות הציבור. אחיות צעירות גילו לעיתים קרובות מהר שהן אכן אינן מתאימות לעבודה. באוגוסט 1893 כתבה וולד:

האחות הראשונה שנשלחה מבית הספר להכשרה של הר סיני התמוטטה לרוע המזל, שנייה החליפה אותה לכמה ימים והיא בתורה הוחלפה בחברה אחרת בבית הספר, שנמצאת כעת איתנו."

במכתב אל ג׳ייקוב שיף וגב׳ לוב מ-11 בפברואר 1895 כתבה וולד בפירוט על החלטתה בסופו של דבר של אישה אחת לעזוב את הסיעוד המבקר:

העלמה לוב עשתה חלק מהסיעוד כשבועיים, הגיעה בבוקר ונשארה עד אחר הצהריים, ובוודאי עשתה את עבודתה בהתלהבות. אחר כך מצאה לנכון לא להמשיך, ואף שהיא חמה לב ונלהבת, אולי היא מתאימה יותר לענפי סיעוד אחרים."

לפעמים הסבלנות הזאת השתלמה. באותו מכתב תיארה וולד את ההתמחות של צעירה אחרת שגילתה כתוצאה מההתמחות שיש לה את הכישורים והאופי הדרושים לסיעוד בריאות הציבור. "העלמה מקמילן", כתבה, "התחילה בעבודה בסביבות אמצע ינואר", מתוך תחושה ש"לא יכלה לבחון אותה או להיבחן אלא אם תחיה בתוכה". מקמילן "הפכה לדיירת בראשון בפברואר", ואחרי כשבוע וחצי, "עד כמה שאפשר לשפוט בזמן כה קצר [היא] מתפקדת טוב מאוד", ומגלה "אהדה והבנה". וולד דיווחה ש"הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לומר עליה" הוא ש"היא מעולם לא חזרה מביקור אצל האומללים ביותר עם כל ביטוי של גועל מהאנשים אלא עם רחמים רבים על עניים ועל בורותם…". בעיני וולד, התכונות האלה, יחד עם "שיקול דעת טוב וניסיון נרחב מאוד בבית חולים", הפכו אותה ל"חומר טוב להתחלה".

ליליאן וולד הפכה למנהיגה בתחום הסיעוד ובהתמקצעותו המתהווה בעודה צעירה בשנות העשרים שלה. היא לא רק לקחה חלק באגודות בוגרות בראשיתן. עם מעברה ללואר איסט סייד החלה גם ליצור תפקיד נפרד ואוטונומי לאחות בריאות הציבור. כבר מהשבועות הראשונים בשכונה החלה ליצור ולגלם את התפקיד המורחב של האחות כמחנכת – הן של מטופלים והן של אחיות אחרות.

ביבליוגרפיה

Armeny, Susan, “Organized Nurses, Women Philanthropists, and the Intellectual Bases for Cooperation Among Women, 1898-1920,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, Columbia University, 1983.

Buhler-Wilkerson, Karen, “False Dawn:  The Rise and Decline of Public Health Nursing in America, 1900-1930,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, Columbia University, 1983.

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, The Emergence of Modern Nursing, 2d ed., London:  The Macmillan Co., 1969.

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, History, Trends, and Politics of Nursing, Norwalk, Appleton-Century-Crofts, 1984.

Bullough, Vern and Bonnie, The Care of the Sick:  the Emergence of Modern Nursing, NY:  Prodist, 1978.

Christy, Teresa E., “Nurses in American History: The Fateful Decade, 1890-1900,” The American Journal of Nursing, Vol. 75, No. 7 (Jul., 1975), pp. 1163-1165 (includes photos).

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister:  The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989.

Davies, Celia, “Professionalizing Strategies as Time- and Culture-Bound:  American and British Nursing, Circa 1893,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, Columbia University, 1983.

Dock, Lavinia L., “Foreign Department,” The American Journal of Nursing, Vol. 4, No. 12 (Sept. 1904), pp. 995-998.

Dock, Lavinia, A Lavinia Dock Reader, edited with a biographical introduction by Janet Wilson James, New York:  Garland Publishing, Inc., 1985.

Dock, Lavinia L., A Short History of Nursing:  From the Earliest Times to the Present Day, In Collaboration with Isabel Maitland Stewart. NY:  G.P. Putnam’s Sons, 1920.

Dolan, Josephine A., Goodnow’s History of Nursing, Eleventh Edition, Philadelphia:  W.B. Saunders Co., 1963.

Feld, Marjorie N., Lillian Wald:  A Biography, Chapel Hill, NC:  University of North Carolina Press, 2009.

Hunting, Harold B., “Lillian Wald:  Crusading Nurse,” in Lotz, Philip Henry, ed., Distinguished American Jews, (Creative Personalities, v. VI), NY:  Association Press, 1945.

“Isabel M. Stewart Recalls the Early Years,” The American Journal of Nursing
Vol. 60, No. 10 (Oct., 1960), pp. 1426-1430

Jordan, Helen Jamieson, Cornell University-New York Hospital School of Nursing, 1877-1952, [NY], The Society of the New York Hospital, 1952.

Lubove, Roy, The Progressives and the Slums:  Tenement House Reform in New York City, 1890-1917, np:  University of Pittsburgh Press, 1962.

McIsaac, Isabel, “American Delegates and Societies,” The American Journal of Nursing, Vol. 1, No. 12 (Sep., 1901), pp. 878-917.

Mottus, Jane E., New York Nightingales:  The Emergence of the Nursing Profession at Bellevue and New York Hospital 1850-1920,  [Revision of thesis-Ph.D.), New York University, 1980], Ann Arbor, MI, UMI Research Press, c1981, 1980.

Muncy, Robyn, Creating a Female Dominion in American Reform, 1890-1935, New York: Oxford University Press, 1991.

Nutting, M. Adelaide, “Visiting Nurses in the Homes of Tuberculous Patients,” The American Journal of Nursing Vol. 4, No. 7 (Apr., 1904), pp. 500-506

“To Further Interests of Humanity:  New-York Section of National Council of Jewish Women” New York Times, Feb. 12, 1895.

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y:  Henry Holt & Co., 1915.

Wald, Lillian D., “Nurses’ Settlement,” The American Journal of Nursing, Vol. 1, No. 1 (Oct., 1900), p. 39.

Wald, Lillian “The Nurses’ Settlement in New York,” paper read at the International Congress of Nurses, Buffalo. The American Journal of Nursing, Vol. 2, No. 8 (May, 1902), pp. 567-575.

Wald, Lillian D., Lillian Wald Papers, New York:  New York Public Library, [1983].

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934.   

Woods, Robert A. & Albert J. Kennedy, Handbook of Settlements (Russell Sage Foundation), NY:  Charities Publication Committee, 1911.

Woods, Robert A. and Albert J. Kennedy, The Settlement Horizon:  A National Estimate, New York:  Russell Sage Foundation, 1922.

איורים

Rivington Street Link to Illustration  Current 9/23/15

Bellevue Hospital, 1890-1900. Children’s Surgical Ward: Tots on small chairs, attendants in distance, nurse at L; young woman seated, holding crutches, DORIS, Link to Illustration  Current 9/23/15.

Bellevue Hospital, 1891. Marquand Pavilion (for children) : cots, some with mosquito netting. 2 men working at table. Nurses background. Nurses with children are very distant. DORIS. Link to Illustration Current 9/23/15

Bellevue Hospital, 1889. Montage: Children’s Surgical Ward, Operating Theatre, Convalescents in Garden, Morgue. DORIS Link to Illustration Current 9/23/15

Bellevue Hospital, 1890-1900. Nurses with little boys seated in cots. In foreground man is seated with little boy in his lap. DORIS. Link to Illustration Current 9/23/15

Bellevue Hospital, 1890-1900. “Old Time Blood Transfusion” 4 nurses, 6 male medical staff attend to donor and recipient. DORIS Link to Illustration Current 9/23/15.

New York City Hospital Area, Blackwell’s Island, 1895-1905. Diet Kitchen in Nurses School for Training; 3 nurses: 1 at stove, 2nd measuring, 3rd reaching into cabinet. DORIS Link to Illustration Current 9/23/15.

Isabel Maitland Stewart, Teachers College Archives, Columbia University Link to Illustration Current 9/29/15

Mary Adelaide Nutting, Teachers College Archives, Columbia University Link to Illustration  Current 9/29/15

Sutliffe, Irene, Cornell Library, Dana, Irene Sutliffe, RN. gelatin silver print

1892 6.25″x 5″ Cabinet card of Irene Sutliffe, RN. Irene Sutliffe graduated from New York Hospital Training School for Nurses in 1880. She was directress of the school from 1886 to 1902. She had an distinguished career including organizing the following institutions: Harmot Hospital in Erie, PA (1880s), School for Nurses at Long Island College Hospital, Brooklyn (1880s); Infantile Paralysis Emergency Hospital in New York (1916). She was also in charge of Camp Black during the Spanish American War. She died on December 30, 1936. People identified: Irene Sutliffe. The photographer’s name and address are printed recto and verso. From Irene Sutliffe, RN Papers.

Medical Center Archives of NewYork-Presbyterian/Weill Cornell P-10114 portraits, heads/deans (nursing) portraits, alumni (NYHTSN) portraits, nurses portraits, administrators New York Hospital New York Hospital Training School for Nurses

Cornell: NewYork-Presbyterian/Weill Cornell Medical Center Archives Image Collection This image is in the public domain and is believed to have no known U.S. copyright or other restrictions. It is good scholarly practice to cite references. Please credit the Medical Center Archives of NewYork-Presbyterian/Weill Cornell. For information on our photo reproduction policies please see https://weill.cornell.edu/archives/photographs/Please provide us the accession number (P number) of the image you are inquiring about when you contact us.

https://search.openlibrary.artstor.org/object/SS7729499_7729499_8274711_CORNELL

נכתב ב-2016