לואל – הדרכתה של ליליאן וולד
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 הקפידה שו לואל לחפש נשים צעירות בעלות מחויבות רצינית לצדקה ולעבודה לשינוי חברתי, ולהדריך אותן. ליליאן וולד הייתה אחת הנשים האלה. למרות חוסר הניסיון של וולד ופער הגילים ביניהן, התייחסה לואל לאחות הצעירה מן ההתחלה, בלשונה של וולד עצמה, "כמו לחברה". עד מהרה הפכו השתיים לחברות קרובות.
וולד חשה "הכרת תודה עזה" על עזרתה וחברותה של לואל באותם "ימי הניסוי הראשונים בלואר איסט סייד". בספרה הראשון, הבית ברחוב הנרי, תיארה וולד את שו לואל כאחת מ"הנשים הבולטות ביותר" בין אותן "אישיויות מופלאות שהשפיעו עלינו והדריכו אותנו מהשבועות הראשונים למגורינו בבית הקהילה האקדמי הידידותי ובמשך השנים הרבות שבאו אחר כך".
כמו התורם של וולד, ג׳ייקוב שיף, הציגה שו לואל בנדיבות את האחות הצעירה לאנשים משפיעים נוספים. שו לואל שימשה גם דוגמה, ועודדה את וולד לחדד מיומנויות מסוימות שרכשה הצעירה בבית הספר לסיעוד. המיומנויות האלה – התבוננות בתנאי החולים, תיעודם ודיווח עליהם – יושמו ישירות בשיטת הצדקה המדעית שדגלה בה שו לואל.
וולד זכרה את שו לואל לא רק בשל השפעתה והדרכתה אלא גם בשל התפקיד המטפח שמילאה בחייה של אחות צעירה ואידיאליסטית שעבדה לעיתים כה קשה עד שדחפה את עצמה עד תשישות. "זה היה בחורף של '93, כשהמתח היה גבוה", נזכרה וולד, ששו לואל "הייתה מבקרת אצלי תכופות ומציעה לעשות כל מיני דברים, ומציעה שתעשה 'כמה מהשליחויות' כדי שאחסוך את כוחי… לטיפול בחולים וללימוד השכונה."
וולד עשתה גם טובות לשו לואל באותן שנים ראשונות, וכך תרמה לתחושתה של הצעירה שהיא חברה ושווה למורת הדרך שלה. בליל חורף קר אחד, נזכרה וולד בהמשך, ביקשה שו לואל שתכתוב מכתב למערכת לפרסום באחד מעיתוני העיר. וולד נענתה מיד, למרות השעה המאוחרת והקור הקפוא. "ישבתי במטבח הדירה הקטנה שלנו עם הרגליים בתנור", סיפרה, "כי היה קר מדי להחזיק עט בטמפרטורה הקפואה של החדר." אחרי שסיימה את המכתב, האחות הקרה והעייפה "ירדה במדרגות הרבות ושלחה אותו בתיבת הדואר".
שו לואל עודדה גם את התפתחותו של בית הקהילה של האחיות ברחוב ג׳פרסון ובהמשך ברחוב הנרי, מתוך אמונה שבתי קהילה ועובדי בתי קהילה הם בעלי ברית מצוינים לעבודתה שלה. "מה שצריך להיות לנו", אמרה, "הם בתי קהילה בכל רחוב." בטענה ש"[נ]דרשים מומחים בכל תחום", ציפתה מבתי הקהילה לספק את המומחים האלה. נוסף על שילוב עובדי בתי קהילה בוועדות המחוזיות של ה-COS, השתמשה שו לואל גם במשאבי בתי קהילה אחרים כדי לסייע בניהול פרויקטים רבים שלה.
לעובדי בתי הקהילה הייתה הזדמנות מושלמת לחקור ולהקל את מצוקת העניים, ידעה שו לואל, אבל הסתמכה עליהם גם כדי לשמש סנגורים של העניים, ועודדה את הגברים והנשים הצעירים והאידיאליסטים "לדווח על הזנחת ממשלת העיר את חובתה, … לדווח על דיכוי המעסיקים", ולהשמיע את קולם בשם שכניהם. "עליהם לזעוק", התעקשה, "לאוויר רב יותר, למרחב רב יותר, לחיים גדולים וטובים יותר מכל הבחינות עבור ההמונים הגדולים של גברים ונשים בערינו."
בעוד שהסתמכה על עובדי בתי קהילה כדי לקדם את עבודתה, סיפקה שו לואל גם להם את הכלים והמשאבים שנזקקו להם לעבודתם. ב-1893, כיושבת ראש ועדת השוטטות של ה-COS, ארגנה והפעילה מכבסה לנשים וחצר עבודה לגברים. המיזמים האלה העניקו אוכל ומחסה זמני למי שהיו מוכנים לעבוד לפחות שלוש שעות ביום. כשנתקלה וולד בסבבי הביקורים היומיים שלה באנשים הזקוקים לסיוע מסוג זה, הקלה לה העובדה שיכלה להפנות אותם למיזמים האלה.
נכתב ב-2016