הכשרת אחיות
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
ליליאן וולד נכנסה לבית הספר להכשרת אחיות של בית החולים של ניו יורק באוגוסט 1889. אף שבית החולים התקיים מאז שנות ה-70 של המאה ה-18, המקום שבו עמדה וולד ללמוד ולעבוד היה חדש יחסית. הוא שכן בין השדרה החמישית לשישית ובין הרחובות החמישה עשר והשישה עשר, וטקס חנוכתו נערך ב-16 במרץ 1877. בית החולים החדש היה "'בן שבע קומות, עם גג מנסארד, ו… מקום לכמאתיים חולים עם מלוויהם'". הוא כלל "'מתקנים שאומרים שאין כמותם באף בית חולים ציבורי אחר בעולם'". ביניהם "'חוטי פעמון וצינורות דיבור… ברחבי הבניין, ושני מעליות'" ש"'נעו מהמרתף עד הקומה העליונה'". בבניין היו לא רק המחלקות הרגילות אלא גם חדרים פרטיים עם מיטה אחת או שתיים, שסיפקו מקום לאנשים מחוץ לעיר שחלו בעת ביקור בה.
בית החולים הנהיג תוכנית להכשרת אחיות בהשראת נייטינגייל כמה חודשים אחרי החנוכה, ב-9 ביולי 1877. תקנותיה הראשונות תוקנו פחות משנה אחר כך וקבעו ש"'הקורס יימשך שמונה עשר חודשים'", ש"'יורכב מעשרים וארבע תלמידות, מחולקות לכיתות של שמונה'", ושמועמדות "'חייבות להיות בנות בין עשרים וחמש לשלושים וחמש, ובעלות השכלה טובה של בית ספר רגיל'".
מעונות בית הספר לסיעוד שכנו באחוזת ת׳ורן, בניין סמוך לבית החולים ברחוב השישה עשר, ממערב לשדרה החמישית. המקום היה צפוף, לא מושך ולא נוח. לידיה אנדרסון, בוגרת 1897 של בית הספר להכשרה, תיארה את האזור המשותף כמקום שוקק פעילות בלי הפוגה:
"בקומה העליונה היה סולריום גדול מאוד, שהותקנו בו צמחים רבים, אקווריום עם דגי זהב, וכלובים ובהם ינשופים ויונים. כאן יכלו הגברים המחלימים ממחלקות בית החולים לבוא ולעשן במהלך היום, וכאן יכלו האחיות לארח את חבריהן או להאזין בערב להרצאות הרופאים."
האזור הזה, עמוס ככל שהיה, נראה מקסים בהשוואה לתנאי המגורים בפועל של תלמידות הסיעוד. "במורד גרם מדרגות קצר מהחדר המואר הזה", הצהירה אנדרסון, "נפתחו, סביב רוטונדה, כמה חדרונים זעירים, חסרי אור ואוויר צח." כאן ישנו האחיות. אנדרסון נזכרה שפעם, כשרופא טיפל באחות חולה במעון, הוא היה מזועזע כל כך עד ש"שאל מה עשתה הילדה המסכנה שהיא מוחזקת כך בבידוד חשוך ובודד".
מי שרצו לשמר ולחזק את המוניטין של תוכנית ההכשרה של בית החולים של ניו יורק טענו כמעט מאז הקמת התוכנית שכדי למשוך תלמידות סיעוד איכותיות על בית החולים לשדרג את הדיור שהוא מציע. הטיעונים שלהם לא צלחו עד תחילת השנה שבה תיכנס וולד לתוכנית. בדוח מ-2 בפברואר 1889 כתב מנהל בית החולים ג׳ורג׳ לאדלם:
"'יש לזכור ש[תלמידותינו] הן נשים מעודנות, רגילות לנוחות של בתים טובים… בית הספר שלנו הוא היחיד מבין אלה שמוכר כבית הספר המוביל במדינה… ללא בית לאחיות. לנוכח הבתים האטרקטיביים שמספקים בתי ספר אחרים, ובהשוואה להסדרים הבלתי מספקים שלנו, מפליא ללא הרף שנשים בעלות אופי כה גבוה פונות אלינו במספרים כאלה'."
כעבור כמה ימים, ב-5 בפברואר 1889, נענתה מועצת הנגידים להפצרתו של לאדלם והעבירה החלטה לספק "'מגורים הולמים לבית הספר להכשרת אחיות מחוץ לבית החולים'". ייתכן שוולד התגוררה בבניין שכור זמני במקום במעון המקורי, אבל לרוע מזלה הבניין החדש ייפתח רק בשנה שבה תסיים את לימודיה.
ואולם וולד הייתה כנראה עסוקה מכדי לשים לב הרבה לתנאי המגורים שלה. תלמידות סיעוד – שבאותה תקופה עשו את רוב עבודת הסיעוד בבתי החולים – כמעט לא הייתה להן שהות לשים לב לסביבתן. בזמן שלמדה שם וולד, קלט בית החולים של ניו יורק, טיפל ושחרר יותר מ-4,000 חולים בשנה. בתקופה זו סיימו פחות ממאה אחיות. בית החולים גדל מכמות של קצת יותר מ-3,000 חולים בשנה בין 1879 ל-1889, השנה שבה נכנסה וולד, לממוצע של יותר מ-5,000 חולים בשנה בשנות ה-90, העשור שבו סיימה. ב-1878 בוצעו בבית החולים 142 ניתוחים, אבל עד 1889, השנה שבה נכנסה וולד, גדל מספר הניתוחים ל-633.
החולים שטיפלה בהם וולד היו כנראה מה שכונה אז "מקרי צדקה", כלומר אנשים שלא יכלו לשלם את העלות המלאה של אשפוזם. מ-1878 עד 1918 היוו חולים מסוג זה בין שני שלישים לשלושה רבעים מאוכלוסיית בית החולים.
ליליאן וולד, שעדיין הייתה הילדה העקשנית והמפונקת של מקס ומיני, לא מצאה קל להיכנע לכללים ולנהלים של בית החולים, במיוחד כשסברה שהם לא צודקים, לא הגיוניים או פוגעים בחולים. אחרי ימים ספורים בלבד בבית הספר לסיעוד נשלחה לשליחות במרתף בית החולים. בעודה שם, שמעה יללות וצעקות והלכה לברר. היא נכנסה לתא מרופד ומצאה שם גבר פראי מבט, נעול, הסובל מהזיות גמילה. הוא התחנן אליה לאוכל, אותו הייתה מנועה בפקודה לספק. אך כשחשה רק חמלה על סבלו, רצה אל נער המעלית שהתיידדה איתו, סיפרה לו על מצוקת החולה ושכנעה אותו לתת לה את מפתחות מטבח הדיאטה. שם מצאה אוכל והביאה אותו לאיש הרעב.
במקום לנסות להסתיר את מעשיה, פנתה ליליאן למחרת בבוקר ישירות אל העלמה סאטליף להתלונן על חוסר הלב של בית החולים. סאטליף הבהירה שאינה מסכימה להפרת כללים. היא נזפה בליליאן בעדינות – "היית צריכה לבקש רשות להיכנס למטבח הדיאטה." אך הממונה עליה גם הראתה שהיא מאשרת את החמלה שגילתה חסותה הצעירה. היא ריככה את עוקצה של התוכחה בהוסיפה: "…אני באופן אישי שמחה שהאכלת את השיכור הזקן הזה."
הפרת הכללים של וולד הייתה שפירה יחסית בהשוואה להתנהגות של כמה תלמידות סיעוד. בשלוש השנים שלפני כניסתה של וולד לבית הספר להכשרה, תלמידה אחת התבקשה לעזוב בגלל התמכרות לאופיום, אחרת בגלל שכרות, אחרת בגלל חשד לגניבה, ואחרת בגלל שבילתה "'כמה שעות, עד הרבה אחרי חצות, בחדר הניתוחים החשוך'" עם רופא. עם זאת היו נסיבות שבהן התנהגותה של וולד עלולה הייתה לסכן את הקריירה שלה. ב-1888 נשללו מאחות בוגרת התעודה והתג שלה בגלל שהתלוננה, במסגרת חברתית, שלדעתה רופא סיכן את חיי חברתה. ייתכן שמפני שוולד הייתה חדשה, לא הצביעה על רופא מסוים ולא התלוננה בפומבי, לא נחשבו מעשיה חמורים מספיק כדי לשים קץ לקריירה שלה.
וולד נאלצה גם להתגבר על רתיעתה מצפייה בדם וברקמות של חדר הניתוח. כאן הצילה אותה חמלתה. בשבועות הראשונים להכשרתה סירבה להשתתף בניתוח. אבל כשאחת המטופלות שלה עמדה בפני ניתוח, הציעה סאטליף: "אני חושבת שהיא תרגיש בטוחה יותר אם תלכי איתה." וולד הניחה בצד את פחדה ותיעובה וליוותה את האישה לחדר הניתוח.
רוב ההכשרה של וולד לא כללה אירועים דרמטיים כמו אלה שלמעלה, אלא מטלות שגרתיות כמו "הצעת מיטות, הוצאת סדינים ובגדים והחלפתם בחדשים בלי להפריע למטופל או לחשוף אותו,… הכנת… תחבושות חרדל,… מתן… אמבט אלכוהול בעודו במיטה, חבישה ובישול…". נוסף על העבודה עם חולים, בילתה גם חלק ניכר מזמנה ב"ניקוי… מחלקות, שטיפת… כלים, וצחצוח… פליז, שבו היה לבית החולים מלאי עצום…". כשלא טיפלה ליליאן בחולים ולא עבדה במשימות אחרות במחלקה, השתתפה בהרצאות על אנטומיה, פיזיולוגיה, כימיה, היגיינה, בישול ועיסוי.
כשנשים צעירות ממעמד הביניים וממעמד הביניים הגבוה החלו להיכנס לשדה הסיעוד, הן התנגדו בתחילה לרעיון ללבוש מדים. עד מהרה, אולם, התגאו בכך. בתקופת עבודתה של וולד היו לתלמידות הסיעוד של בית החולים של ניו יורק מדים משובצים כחולים, שהזמינה העלמה סאטליף מסקוטלנד לשימושן הבלעדי. השמלה הודגשה בסינר לבן ארוך, כובעון, ו"מטפחת לבנה רכה שהקיפה… [את] הצוואר והוכנסה אל החגורה".
מדים לא היו הדבר היחיד שהנשים האלה חלקו. אף על פי שוולד הייתה צעירה במקצת מרוב חברותיה לכיתה והיהודייה היחידה בבית הספר, היה לה הרבה במשותף עם תלמידות הסיעוד האחרות. רובן נולדו באמריקה, ובאו מניו אינגלנד או ממדינות האטלנטי התיכון, כשחלק ניכר מהן ממדינת ניו יורק. אבותיהן, כמו אביה של וולד, באו בדרך כלל ממעמד הביניים האמיד – יותר ממחציתם היו סוחרים, חקלאים, רופאים או אנשי דת.
רוב התלמידות בכיתה של וולד השלימו, כמוה, לימודים תיכוניים ולא נישאו מעולם. חלקן למדו במכללה, אך מעטות סיימו אותה. אחרי שמצאה מקום שבו היא שייכת, יצרה ליליאן וולד קשרים חזקים עם תלמידות הסיעוד האחרות. יחד עבדו, למדו ונחו. בתום ההכשרה הפכו ל"אחוות אחיות", כהגדרתן.
וולד נזכרה בהמשך שנכנסה לתוכנית של בית החולים של ניו יורק כ"נערה חסרת משמעת וחסרת הכשרה". היא תיארה את מהלך הכשרתה כ"מאומץ", אבל גם כ"חוויה אנושית נפלאה". היא סיימה ב-31 במרץ 1891, ויצאה מהתוכנית רגועה, בטוחה בעצמה, מסורה ומוכנה לעזור לסובלים – בדיוק כמו האחות שהרשימה אותה כל כך בבית אחותה ג׳וליה.
ביבליוגרפיה
Dock, Lavinia L., A Short History of Nursing: From the Earliest Times to the Present Day, In Collaboration with Isabel Maitland Stewart. NY: G.P. Putnam’s Sons, 1920
Duffus, R.L., Lillian Wald: Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939
[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald: Angel of Henry Street [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY: Julian Messner, Inc., 1948
Feld, Marjorie N., Lillian Wald: A Biography, Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press, 2009
Fondiller, Shirley H., Go, and Do Thou Likewise: A History of Cornell University-New York Hospital School of Nursing 1877-1979, New York: Cornell University-New York Hospital School of Nursing Alumni Association, Inc., 2007
Jordan, Helen Jamieson, Cornell University-New York Hospital School of Nursing, 1877-1952, [NY], The Society of the New York Hospital, 1952
Jordan, Pauline, “The Fiftieth Anniversary of the New York Hospital Training School for Nurses,” The American Journal of Nursing, Vol. 27, No. 6 (Jun., 1927), pp. 455-457, Published by: Lippincott Williams & Wilkins Article Stable URL:https://www.jstor.org/stable/3409668 Current 7/8/11, includes photos Jordan NY Training School JSTOR June 1927
Lagemann, Ellen Condliffe, A Generation of Women: Education in the Lives of Progressive Reformers, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1979
Mottus, Jane E., New York Nightingales: The Emergence of the Nursing Profession at Bellevue and New York Hospital 1850-1920, [Revision of thesis-Ph.D., New York University, 1980], Ann Arbor, MI, UMI Research Press, c1981, 1980.
Nutting, M. Adelaide and Lavinia L. Dock, A History of Nursing: The Evolution of Nursing Systems from the Earliest Times to the Foundation of the First English and American Training Schools for Nurses…In Two Volumes, NY: GP Putnam’s Sons, 1907.
Weir, Robert F., Personal Reminiscences of the New York Hospital From 1856 to 1900 [privately published by author?], Digitized by the Internet Archive in 2011 with funding from Open Knowledge Commons at https://archive.org/stream/personalreminisc01weir#page/n3/mode/1up Current 2/4/13
Yost, Edna, American Women of Nursing, Philadelphia: J.B. Lippincott Co., 1947
איורים:
“RochesterCityHospital on West Main Street in 1877,” (date 1890-1910?). Rochester Public Library Local History Division Picture File, Rochester Images Database, Monroe County (NY) Library System, Postcard image at: Link to Illustration Current 1/29/13
Bellevue Hospital, Old-Time View of Blood Transfusion, 1890-1900, Detail View: DPC: Public Charities & Hospitals: dpc_0055, NYC Dept. of Records Link to Illustration Current 1/29/13
BellevueHospital, Nurses with little boys seated in cots. In foreground man is seated with little boy in his lap. 1890-1910. Detail View: dpc_0057 Public Charities & Hospitals, NYC Dept. of Records Link to Illustration Current 1/29/13
NYPL Digital Gallery, New York Hospital, 1878 Image ID: 805170 New YorkHospital. (1878) Link to Illustration Current 1/29/13
NYPL Digital Gallery, Private patient’s room, New YorkHospital. ([1878]) Link to Illustration Current 1/29/13
NYPL Digital Gallery, The New Building of the New York Hospital, 1877 Link to Illustration Current 1/29/13
NYPL Digital Gallery, The Solarium, Fifteenth Street Front, Main Ward, 1877, Link to Illustration Current 1/29/13
נכתב ב-2014