ועדת עבודות הסעד של האיסט סייד

→ הקודםהבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

בקיץ 1893 התאגדו פילנתרופים בולטים בעיר ניו יורק, כנסיות, בתי כנסת וארגוני צדקה כדי להקים את ועדת עבודות הסעד של האיסט סייד (ESRWC). הוועדה ביקשה לספק עבודה לאנשים שאיבדו את משרותיהם במהלך השפל הממושך והמעמיק. ג׳וזפין שו לואל תיאמה וניהלה את מאמץ הסעד, שמטה שכן בבית הקהילה האקדמי, מקום מגוריה החדש של ליליאן וולד.

עד אוקטובר 1893 ניסחו חברי ה-ESRWC תוכנית שיטתית, גייסו כספים ותיאמו עם נציב ניקיון הרחובות של העיר כדי להשיג לגברים משרות בניקוי רחובות ניו יורק. עד סוף נובמבר סידרה הוועדה שארגוני צדקה, איגודים, כנסיות ובתי קהילה משתתפים יחלקו "כרטיסי עבודה", שזיכו כל מחזיק בעבודה של שעה ביום בטאטוא הרחובות. עד סוף דצמבר העסיקה ה-ESRWC "כ-150 גברים בניקוי רחובות".

ה-ESRWC סיפקה גם משרות למי שהיה להם ניסיון בענף הטקסטיל. הם "פתחו סדנת חייטות", שהוכיחה את עצמה עד כדי כך שעד מהרה פתחו "סדנת חייטות נוספת… שבה יועסקו חמישים גברים נוספים". באותה תקופה העסיקו "נשים ונערות שאינן יכולות ללכת למפעל" בתפירת בגדים לשליחה לעניים באיי הים של ג׳ורג׳יה.

בשנתה הראשונה בלואר איסט סייד הייתה ליליאן וולד אחת המשתתפות שחילקו מספר ניכר של "כרטיסי עבודה" של ה-ESRWC ללקוחותיה. במכתב לשיף וללוב שנכתב ב-4 במרץ 1894 ציינה ש

גב׳ ג׳וזפין שו לואל הרחיבה את הפריבילגיות שלנו בסדנת החייטות, כך שעכשיו שנים עשר גברים בשבוע הם ממשפחות המטופלים שלנו – אלה ושמונה ברחוב והעובדים בחדרי התפירה ברחוב דלנסי וכן 'הרמה' מזדמנת ממקורות אחרים מספקים לנו את האמצעי הרצוי ביותר להקלה על משקי הבית שאנו נכנסות אליהם.

בינואר 1894, "אחרי שהפועלים הועסקו בטאטוא רחובות ובחייטות במשך חודשיים ומספר המבקשים עדיין היה גדול", החליטה ה-ESRWC להגביר את מאמציה ולתת ל-491 גברים "עבודה בשיפוץ בנייני הדירות", בסיוד "מרתפים, סמטאות, פירי אוורור וחדרי מגורים בבנייני דירות". בזמן קצר השיגה ועדת המשנה את אישור מועצת הבריאות של העיר וקיבלה אישור ממספר בעלי בתים לנקות את בנייניהם. הם ביקשו והשיגו גם את שיתוף הפעולה של איגודי עובדים וארגוני פועלים אחרים, וידאו שפרויקט העבודה הזה לא "יפגע" בפרנסתם של "פועלים רגילים".

בעוד היא משיגה את האישורים וההרשאות הדרושים, יצאה ה-ESRWC לגייס כסף לתשלום לפועלים. שו לואל פרסמה קריאה לגיוס כספים בתחילת פברואר 1894 בשם ה-ESRWC, וביקשה מהציבור לתרום עוד לפרויקט באמצעות קרן החירום למתן סעד באמצעות עבודה. בסוף פברואר ביקשה שו לואל שוב מהציבור כסף, הפעם במכתב למערכת שפורסם בניו יורק טיימס.

לפי קריאותיה של לואל, עד סוף פברואר "העסיקה הוועדה יותר מ-1,200 ראשי משפחות" ובכך פרנסה "יותר מ-5,000 גברים, נשים וילדים". הצלחתם, טענה, פירושה שהם צריכים אפילו יותר תרומות. אף שפרויקט סיוד בנייני הדירות העסיק "שבעים וחמישה גברים", נאלצה ה-ESRWC לדחות "עשרות גברים" אך ורק "מחוסר כסף". למעשה, טענה לואל, היו להם "בקבצים בקשות של יותר ממאה צבעים הממתינים עד שנשיג כסף", וגם "800 ימי עבודה" שכבר "הוסדרו לעתיד". בלי מימון נוסף, אמרה, לא רק שלא יוכלו להעסיק עוד עובדים אלא שעד מהרה ייאלצו "לצמצם" את "הכוח" הקיים שלהם.

במהלך החודשים הבאים העסיקה הוועדה בסך הכול "יותר מ-1,100 גברים" ש"סיידו וצבעו בקלסומין (צבע סיד) 2,962 חדרים, 769 מסדרונות ו-474 מרתפים ב-617 בתים…". הפועלים גם "סיידו [214] עליות גג ואורוות, אזורים ומבנים קטנים", ו"ניקו וקרצפו 2,100 חדרים ו-2,253 מסדרונות ב-602 בתים שונים…".

במהלך הפרויקט גילתה ה-ESRWC שנוסף על העסקת מובטלים הם מספקים שירות בריאות ציבור נחוץ מאוד. הפועלים מצאו "כל כך הרבה פסולת" בכמה מרתפים עד שהסיוד נדחה כדי לנקות תחילה את ה"אשפה", שחלקה "הושלך על הקירות בערימות" שהגיעו לא פעם ל"גובה של שלוש רגל". הם הצליחו להוציא את ה"פסולת מ-491 מרתפים", ואספו בסך הכול 3,903 חביות אשפה – ובהן

150 חביות אפר, 100 חביות סמרטוטים, 54 של עצמות, 47 של עור, נעליים וכו׳, 44 חביות קש רטוב, 41 של שבבי עץ (אקסלסיור), 29 חביות ברזל ישן, 18 של זכוכית שבורה ו-18 של פח ישן.

הפועלים גם "הוציאו מספר רב של חתולים וכלבים מתים וחולדות [?] גדולות במצב ריקבון", וכן "כמויות גדולות של אשפה רקובה, וביניהן בבית אחד כמה חביות של כרוב כבוש רקוב, וגם בשר רקוב, מזרנים ישנים, מצעים מלוכלכים וחלב מקולקל…". בבית אחד, ב"רחוב החמישי", מצאו "פחית חלב ששכבה במרתף יותר משנה…". המרתף הספציפי הזה היה במצב גרוע כל כך שוועדת המשנה סירבה לטפל במשימה. הם התלוננו למועצת הבריאות, שציוותה אז על בעל הבית "לשכור אנשים אחרים שיעשו את העבודה על חשבונו…".

גם עם כל העבודה שעשו, ועדת המשנה ועובדיה בקושי גירדו את פני השטח – לא היה להם כסף להעסיק אנשים לנקות או לסייד "1,900 מסדרונות ומרתפים ויותר" שלגביהם קיבלו אור ירוק מבעלי הבתים.

למרות הצלחותיה, התפרקה ה-ESRWC באפריל 1894. החברים גילו שאינם יכולים אפילו להתחיל להתמודד במלואן עם האבטלה העצומה והאומללות שנגרמו מהשפל הכלכלי באופן מתמשך. אולם בתקופת פעילותה הקצרה העניקה ה-ESRWC סעד ניכר לסובלים, בהוצאה כוללת של 120,000 דולר והעסקת כ-3,000 גברים ונשים.

העסקה זמנית לא הייתה המורשת היחידה של ה-ESRWC. אחרי שהתפרקה הוועדה, הקפידו פעילי השינוי והפילנתרופים של עיר ניו יורק – שוב בראשות ג׳וזפין שו לואל – לדווח ולפרסם את סיכוני בריאות הציבור ואת תנאי המחיה העגומים שפגשו בניקוי בנייני הדירות. הסנגוריה שלהם הובילה עד מהרה לפעולה ממשלתית. באותו אביב העביר בית המחוקקים של מדינת ניו יורק חוק "המאשר למושל למנות ועדה של שבעה שתיקרא 'ועדת בנייני הדירות הצפופים'" של 1894.

ביבליוגרפיה

Davies, Celia, “Professionalizing Strategies as Time- and Culture-Bound: American and British Nursing, Circa 1893,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, Columbia University, 1983.

“Earnest Efforts to Aid the Poor.  East Side Relief Work Committee’s Appeal—What Col. Murphy is Doing.”  New York Times, Feb. 5, 1894.

Lagemann, Ellen Condliffe, A Generation of Women:  Education in the Lives of Progressive Reformers, Cambridge, Mass.:  Harvard University Press, 1979.

Lowell, Josephine Shaw, “Appeal From East Side Relief Work.  Over 1,200 Families Already Given Aid by Useful Employment.”  New York Times, Feb. 25, 1894.

Lowell, Josephine Shaw, “Poverty and it’s [sic] Relief:  The Methods Possible in the City of New York,” paper presented by Josephine Shaw Lowell, in Proceedings of the National Conference of Charities and Correction, held in New Haven Connecticut, May 24-30, 1895.  Text appears in Stewart, William Rhinelander, The philanthropic work of Josephine Shaw Lowell; containing a biographical sketch of her life, together with a selection of her public papers and private letters, collected and arranged for publication.  New York, Macmillan, 1911, pp. 175-188.   (Available free as ebook online at https://archive.org/stream/philanthropicwo01stewgoog#page/n21/mode/2up

(openlibrary.org) Current 7/15/15

Notable American Women, 1607-1950: A Biographical Dictionary, Edward T. James, Janet Wilson James, and Paul S. Boyer, eds., Cambridge, MA, The Belknap Press of Harvard University Press, 1971, 3 vols.

Report of the Tenement House Committee as Authorized by Chapter 479 of the Laws of 1894.  Transmitted to the Legislature January 17, 1895.  Albany:  James B. Lyon, State Printer, 1895 (Testimony of John B. Devins, chair of the Sanitation Subcommittee of the ESRWC and pastor of Hope Chapel on East Fourth Street appears on pp. 425-427 of the Report.)

Stewart, William Rhinelander, The philanthropic work of Josephine Shaw Lowell; containing a biographical sketch of her life, together with a selection of her public papers and private letters, collected and arranged for publication.  New York, Macmillan, 1911, pp. 175-188.   (Available free as ebook online at https://archive.org/stream/philanthropicwo01stewgoog#page/n21/mode/2up

(openlibrary.org) Current 7/15/15

“To Aid the Unemployed: New-York Crowded With Those Who Must Be Cared For.  Mayor Asked to Accept Charities’ Commissioners’ Offer to Take Charge of Station-House Lodgers—Representatives of Charitable Organizations Believe This Would Rid the City of Those Not Entitled to Its Charity.” New York Times, December 23, 1893.

Wald, Lillian D. to Hon. Jacob H. Schiff and Mrs. Solomon Loeb, from LDW, 27 Jefferson Street, March 4, 1894, in Wald, Lillian D., Lillian Wald Papers, New York:  New York Public Library, [1983].

Waugh, Joan, Unsentimental Reformer:  The Life of Josephine Shaw Lowell, Cambridge, Mass:  Harvard University Press, 1997.

נכתב ב-2016