בית הקהילה ברחוב הנרי, 1895–1900: מועדונים

→ הקודם הבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

המועדון הראשון

וולד כינתה את מועדון הבנים הראשון של בית הקהילה ברחוב הנרי "מקרה שמח". הוא נולד מ"מפגש לא נעים במיוחד עם נערים שחשדו בזרים [כלומר בעובדי בית הקהילה]". הניו יורק טיימס כינה בהמשך את הנערים האלה חלק מ"'כנופיה צעירה' שהטרידה את שכונת בית הקהילה". התנהגותם כללה זריקת "ירקות רקובים על האחיות", שחשבו שהן "מיסיונרים".

הנערים, בני אחת עשרה ושתים עשרה, הגיעו לגיל שבו "הנער הממוצע" בלואר איסט סייד נטה "להצטרף לכנופיה". ובכל זאת, במקום למסור את הנערים הסוררים שבפני גיל ההתבגרות למשטרה או לאסור עליהם להיכנס לבית הקהילה, קיבלה וולד את פניהם כשהופיעו יום אחד בקיץ 1895 בדלתה וביקשו לראות אותה כש"לא תהיה עסוקה". היא קבעה איתם פגישה ל"ערב שבת הבא", וכשהנערים חזרו עזרה להם להקים את מועדון גיבורי אמריקה.

משימת מועדון גיבורי אמריקה הייתה ללמוד על אנשים ש"תרמו לשיפור אמריקה". זה, לדברי וולד, "פתח מבחר רחב של אמנים, סופרים, חלוצים, עובדי מדינה, מדענים, נשיאים" ו"אנשי צבא".

מי שהצטרפו למועדון – ולכל מועדוני בית הקהילה שבאו אחריו – העניקו לקבוצתם צביון פורמלי באמצעות חוקה שהתוותה את זכויותיהם וחובותיהם של החברים. בהתאם לאמרתה החוזרת של וולד ש"נימוסים טובים הם מוסר קטן", הסכימו חברי המועדון לכבד זה את זה ולהתחשב בצורכיהם וברגשותיהם של כולם.

כשנגמרו לנערים, לדברי נשיאם, "גיבורים אמריקנים", למדו שיעורי אזרחות והפכו פעילים במסעות שינוי מקומיים כשליחים, "נואמי ארגזי סבון" (נואמי רחוב) ו"מפיצי חומרי קמפיין". הפעילות הפוליטית שלהם צמחה לראשונה בבחירות השינוי של סת׳ לו לראשות עיריית ניו יורק ב-1897. כעשר שנים אחר כך נזכרה אחת הדיירות של בית הקהילה בחיבה

בעלמה וולד בשמלה משובצת כחולה נותנת הוראות אחרונות לחיל העוזרים שלה, ושולחת אותם עם הדפים המודפסים שלהם… כדי לעזור להבטיח ראשות עיר נקייה לעירנו הגדולה.

מועדון גיבורי אמריקה הציב כמטרות מרכזיות שלו לימוד, דיון ו(מאוחר יותר) פעילות פוליטית. ובכל זאת, וולד הקפידה שכשהנערים נפגשים הם יקבלו גם פעילות גופנית ו"זמנים טובים". "התוכניות של המועדונים הראשונים ביותר", אמרה וולד, "השאירו תמיד זמן לכיף", בין אם זה היו נסיעות במזחלות, או טיולים לתיאטרון, או הליכות וכדור בייסבול, או "סתם מסיבה".

מועדונים נוספים

בית הקהילה ברחוב הנרי הפך עד מהרה למארח של מגוון מועדונים אחרים. בסופו של דבר יכול היה להציע אולם התעמלות, שבו נטלו הנערים חלק במספר מועדוני ספורט וענפי ספורט קבוצתיים. הפעילויות הספורטיביות האלה הפכו לחלק כה חשוב ממשימת בית הקהילה עד שכש"בית הקהילה של האחיות" שינה את שמו לבית הקהילה ברחוב הנרי, היה זה בין השאר מפני שקבוצותיו זכו לא פעם ל"לעג" בקריאות לועגות של "נוֹיסֶז! נוֹיסֶז!" (חיקוי לעגני, במבטא רחוב, של המילה "אחיות").

גם נשים נשואות מהשכונה מצאו מקום בבית הקהילה. מועדוני נשים* נתנו לא פעם למהגרות הזדמנות להתחבר ותירוץ לצאת מבתיהן ולהיטמע טוב יותר על ידי לימוד המנהגים והתרבות של ארצן החדשה. האחות הדיירת לביניה דוק מתארת את פעילויותיהן:

אחות אחת, שבקיאה בניב היידיש, מלמדת כיתה של אמהות שנולדו בחו״ל סיעוד ביתי והיגיינה פשוטים. אלה הנשים העניות והעמלות ביותר, שזכו לחלק הדל ביותר ביתרונות העולם. הן הגיעו מרוסיה מאוחר מדי בחייהן כדי ללמוד אנגלית . . . הן באות מדי שבוע לכיתה שלהן, ואחרי סיום השיעור מונח הסמובר על השולחן והן שותות תה. אורחים באים לפעמים לשיר ולנגן, ונזכרים בשיריה ובפולקלור הרוסי המתעוררים בזיכרונן. זה נמשך כל החורף, ובקיץ ממשיך החלק החברתי בגן.

דיירות בית הקהילה ברחוב הנרי ניהלו כיתה/מועדון דומים עבור

אמהות דוברות אנגלית, בקווים דומים, ואחרי שהן עוברות את קורס הסיעוד, באה סדרת שיעורי בישול במטבח הגדול והישן של הבית השני, שם הן יושבות לשולחן נעים ונקי עם הכלים הזולים היפים ביותר כשיעורי אמת, ונהנות מאוכל פשוט ומבושל היטב מחומרים זולים ביותר, שנועד להראות להן איך בסכום כסף זהה לזה שהן עצמן עשויות להוציא יכולות להכין מנות מושכות וטעימות יותר ממה שהיו להן בדרך כלל. גם האמהות האלה עניות מאוד, אף שיש בהן יותר תקווה ושאיפות מאלה שאינן דוברות אנגלית. הן אוהבות מאוד את הכיתות שלהן, וקוראות לעצמן G.T.C., מועדון הזמנים הטובים.

מבנה

וולד הקפידה שבית הקהילה יהיה מקום שלא רק מסייע לשכניה ומקבל אותם בברכה, אלא גם מפלט של רוגע ויופי בתוך הלכלוך והתוהו ובוהו של הלואר איסט סייד. היא התעקשה לספק למבקרים בבית הקהילה סביבה נעימה. "חדרים עלובים", אמרה, "לעולם אינם חסכוניים כשמודדים אותם לפי תוצאות. ניקיון קפדני, פרחים" ו"תמונות טובות" היו בעיניה "חיוניים".

בשנותיו הראשונות של בית הקהילה היו האחיות בעיקר אלה שהפעילו את המועדונים, הכיתות והפעילויות. מכיוון שהדבר נעשה בדרך כלל אחרי שגרת היום הרגילה של ביקורים וטיפול בחולים, התברר עד מהרה שזה כבד מדי, ווולד החלה לגייס דיירים ומתנדבים שאינם אחיות כדי להפעיל חלק מהפעילויות החברתיות של בית הקהילה. בסופו של דבר הפכו אלה כמעט אך ורק לעבודתם של דיירים ומתנדבים שאינם אחיות.

בעוד שהאחיות הדיירות והחברים שאינם אחיות בבית ברחוב הנרי נותרו בעיקר נשים, הבינה וולד עד מהרה שכדי למשוך נערים וצעירים למועדונים ולפעילויות ולשמור אותם שם היא תזדקק לדיירים ולמתנדבים גברים. רבים מהצעירים (בדרך כלל בגיל מכללה) שגייסה בהמשך כדי להוביל את מועדוני בית הקהילה, הספורט ופעילויות אחרות הפכו מאוחר יותר למנהיגי עיר, מדינה ומדינה כולה. אחד מהם היה ריימונד פוסדיק, סטודנט רעב למשפטים שהוביל מועדונים בתמורה לחדר ב-HSS. הוא הפך מאוחר יותר ליועץ לראש עיריית ניו יורק ולנשיא ווילסון. אחר, גרהם וולאס, היה מנהיג הסוציאליסטים הפביאנים הבריטיים ומייסד בית הספר לכלכלה של לונדון. הרברט להמן היה מוביל מועדון בבית הקהילה ברחוב הנרי לפני שהפך לסנטור ולמושל מדינת ניו יורק, בעוד הנרי מורגנטאו הבן, בוגר נוסף של HSS, שירת כשר האוצר תחת פרנקלין דלאנו רוזוולט. נוסף על מובילי המועדונים המכובדים האלה, גברים רבים שגדלו כחברי מועדון, אסירי תודה על החוויות המעצבות האלה, חזרו כצעירים כדי להוביל את המועדונים ששייכים היו להם פעם.

סיכום

עד 1902 יכלה וולד להתפאר בכך ש"יש עכשיו שלושים וחמישה מועדונים שצמחו אחד אחד כחלק מהחיים החברתיים של בית הקהילה". בהמשך כתבה על החברויות לכל החיים שנוצרו במועדונים, ועל הנאמנות הנצחית הן לחברי המועדון האחרים, הן לעקרונות שלמדו והן לבית הקהילה עצמו. על מועדון גיבורי אמריקה כתבה כי אחרי חמש עשרה שנים

הם עדיין מסורים זה לזה ולנו, ומהווים כמעט בכל מקרה תרומה אמיתית לאזרחות הטובה של העיר. כמה מהם נשואים וקראו לתינוקותיהם על שמי. כולם מצליחים בעיסוקיהם השונים ויש להם בתים קטנים ונוחים משלהם עם רמה גבוהה מאוד של חובות ביתיות ופטריוטיות. מספר מהם עוזרים לנו בעבודת המועדונים והעבודה החברתית שלנו וניתן לסמוך עליהם כבנים אמיתיים של הבית.

ושנים אחר כך הייתה וולד גאה לכתוב ש"אסיפת יום השנה השלושים וחמישה" של מועדון הנשים הראשון של בית הקהילה "הניבה כינוס של כמאה נשים, ובהן כולן חוץ מאחת מהקבוצה המקורית". השנים הפכו את הקבוצה המקורית הלא מסודרת ל"פגישה של נשים מתוחכמות". ובכל זאת שמחה וולד להבחין שהניידות כלפי מעלה שלהן

לא הפחיתה כלל את החום הרגשי, את הזיכרונות הארוכים של מה שהיה ושל מה שהרגישו שהרוויחו בזכות הקשר זו עם זו ועם בית הקהילה.

הערות

*"מועדון אמהות הוקם כדי לתת לנשים הזדמנות להרחיב את תחומי העניין שלהן וללמוד את הדברים שילדיהן ובעליהן קלטו מחוץ לבית. מעניין לציין שוולד, אף שתמכה ברעיון המועדון, שנאה את שמו. היא כתבה לאיש האחראי על הקבוצות האלה: 'תודה על כל הדוחות השונים. ובבקשה תנזפו במישהו על שהתעקש לקרוא למועדוני הנשים מועדוני אמהות! אני מבחינה בפגישות נציגי המועצה שכל ההתייחסויות הן למועדוני האמהות. אתה מכיר את דעתי על זכותה של אישה להיות משהו מלבד אמא.'" [Wald to Karl Hesley, 5 December 1932, NYPL, Wald MSS.] Always a Sister, Daniels, p. 45.

ביבליוגרפיה

Carson, Mina, Settlement Folk:  Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930, Chicago:  University of Chicago Press, 1990.

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister:  The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989.

Davis, Allen F., Spearheads for Reform:  The Social Settlements and the Progressive Movement, 1890-1914, New York, Oxford University Press, 1967.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939.

[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald:  Angel of Henry Street  [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NewYork:  Julian Messner, Inc., 1948.

Feld, Marjorie N., Lillian Wald:  A Biography, Chapel Hill, NC:  University of North Carolina Press, 2009.

Fosdick, Raymond B., Chronicle of a Generation:  An Autobiography, New York:  Harper & Brothers Publishers, 1958.

Holden, Arthur C., The Settlement Idea:  A Vision of Social Justice, New York:  The Macmillan Co., 1922.

“Lillian Wald Dies; Friend of the Poor,” New York Times, Sept 2, 1940.

“Official Reports of Societies,” The American Journal of Nursing, Vol. 2, No. 5 (Feb., 1902), pp. 377-388.

Simkhovitch, Mary Kingsbury, The Settlement Primer, [np]:  National Federation of Settlements, Inc., 1936 (2^nd ed.; 1^st ed. 1926).

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, New York:  Henry Holt & Co., 1915.

Wald, Lillian, Lillian Wald Papers, New York: New York Public Library, [1983].

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934.   

איורים

Images of young boys in NY—Google Images search terms: jacob riis how the other half lives photo gallery street arabs

Scene in tenement, 1890 Link to Illustration  (Current 5/25/16)

Street arabs, 1890 Link to Illustration (Current 5/25/16)

Shooting craps, playing in the street,1890 Link to Illustration (Current 5/25/16)

Boys, untitled (haunting) 1890 Link to Illustration (Current 5/26/16)

Two boys, untitled, ca. 1890 Link to Illustration (Current 5/26/16)

Images in NY—Google Images search terms: Jacob riis children of the poor

A bout with the gloves in the boys’ club of calvary parish”, 1892, Children of the poor.  p.235 Link to Illustration (Current 5/26/16)

Girls, Children of the Poor, 1892 Link to Illustration (Current 5/26/16)

נכתב ב-2016