בניית רשת תורמים ותומכים, 1893–1895
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
עד מהרה התברר שלליליאן וולד היו לא רק ההכשרה אלא גם האישיות ואתיקת העבודה הדרושות להקמת מיזם מצליח. היא הייתה חסרת פחד, משכנעת ומרשימה בניסיונותיה למשוך תורמים עשירים ותומכים בעלי השפעה. ברגע שהביאה אותם לצידה, דאגה לשמר אותם שם: שמרה על קשר תכוף, עשתה להם טובות כשיכלה, והוכיחה במאמץ וביישום שהזמן, הכסף והתמיכה שלהם הושקעו היטב.
מימיה הראשונים בלואר איסט סייד כתבה ליליאן וולד דוחות תכופים לתורמיה העיקריים, מר ג׳ייקוב שיף וחמותו, גב׳ סולומון [בטי] לוב. בהודעות האלה יידעה אותם בפרטי עבודתה ובאופן שבו הוציאה את הכסף שנתנו לה. לרוב כתבה את הדוחות בלילה, אחרי יום עבודה מתיש. בחורפים בדירה ברחוב ג׳פרסון פירוש הדבר היה שכתבה בעודה יושבת "במטבח הדירה הקטנה שלנו" ו"רגליה בתנור, כי היה קר מדי להחזיק עט בטמפרטורה הקפואה של החדר…".
מחשבתה, עבודתה הקשה והשקדנות של וולד השתלמו. שיף ולוב, מרוצים מעבודת האחיות הצעירות, שכנעו עד מהרה אחרים לתמוך במטרה. לוב גייסה חברים כמו גב׳ ג׳ון קרוסבי בראון ובעלה, שותף בבנק ההשקעות בראון ברדרס ושות׳, לתרום כסף. בינתיים דאג ג׳ייקוב שיף שוולד וברוסטר יקבלו תמיכה ממוסדות חשובים שפעלו בשכונה.
ב-9 במאי 1893, עוד לפני שעברו האחיות ללואר איסט סייד, שכנע שיף את מנהל הצדקות העבריות המאוחדות (UHC) להעמיד את הרופאים המטפלים שלהם לרשות האחיות להתייעצות. וולד פיתחה עד מהרה יחסי גומלין עם ה-UHC, ועזרה להם כפי שעזרו לה. כבר ביולי 1893, כש"ד״ר בלומנטל משדרות מדיסון ביצע ניתוח חריג" ו"הצדקות העבריות המאוחד[ות]" היו "בדילמה" למצוא את הטיפול הנכון למקרה, נכנסו האחיות לתמונה. ה-UHC שילמו בתורם שכר דירה ועלויות העברה כשאחד ממטופליה של וולד, "אדם הסובל משגרון", נזקק למעבר מ"מרתף לח" ל"חדרים שטופי שמש". באוגוסט אותה שנה שילם ה-UHC עלויות כדי שמטופל עם מחלת ריאות יוכל לנסוע לחוות פריורי, בית לגברים ונערים מחלימים במחוז דאצ׳ס שבמדינת ניו יורק. באוגוסט 1893 הצליחה ליליאן וולד להדגיש את יחסי התועלת ההדדיים בין האחיות ל-UHC במכתב לשיף: "השגנו סעד" ל"[א]נשים רבים… מהצדקות העבריות המאוחדות", כתבה, "– ומר רוזמן רגיל עכשיו לבקש מאיתנו לקחת מקרה מיוחד, שבו נדרש סעד…".
שיף ביקש גם ממועצת הבריאות של העיר לספק "תמיכה מוסרית" למאמץ האחיות. הוא סידר לוולד פגישה עם "נשיא מועצת הבריאות", שממנו ביקשה "בחוצפה למדי" ש"יינתן לנו איזשהו סמל". הנשיא, "סובלני" כלפי מה שוולד כינתה "רצינותה העזה", הסכים לאפשר לאחיות לענוד תג שהכריז שהן "אחות מבקרת. בחסות מועצת הבריאות". וולד החזירה טובה בכך שהחזיקה את מחלקת הבריאות של העיר מעודכנת בפעילותה. בהמשך נזכרה ש"כל לילה, במהלך הקיץ הראשון, כתבתי לרופא האחראי, דיווחתי על התינוקות החולים ותיארתי את התנאים הלא תברואתיים שהעלמה ברוסטר ואני מצאנו…". בתגובה "קיבלו האחיות תזכורות מעודדות רבות לכך שמה שאנחנו עושות נחשב מועיל".
שקדנותה של וולד השתלמה שוב. בניסיון להגדיל את הנוכחות בבתי הספר הרחיבה המועצה את יחסיה עם האחיות, וסיפקה לוולד ולברוסטר "נקודות נגיף וסמכות לחסן, מכיוון שאי אפשר היה לקבל לבית הספר ילד שלא חוסן". האחיות סייעו גם למועצת הבריאות במערכה נגד שחפת. הן שכנעו בתי חולים ומרפאות למסור להן את שמות הסובלים מהמחלה, וולד וברוסטר ביקרו את החולים בשחפת, סיפקו להם כוסות ליחה וחומרי חיטוי, והדריכו אותם ואת משפחותיהם בשיטות היגיינה שימזערו את העברת המחלה. (בתוך עשור השתלטה מועצת הבריאות על פעילות זו, והעסיקה אחיות שיספקו את השירות.)
וולד יצרה גם קשר עם החברה לתרבות אתית של פליקס אדלר. הקבוצה העסיקה אחיות לביקור עניים חולים מאז 1877, כשהחברה שכרה את אפי בנדיקט, בוגרת בית החולים בלווי, לעבוד ממרפאת דמילט בפיקוח רופאי המרפאה. אחרי שנודע לחברה על עבודתן של וולד וברוסטר, סידרה שאחת מהאחיות שהיא מעסיקה, ג׳ורג׳יה ביבר [לימים ג׳ורג׳יה ביבר ג׳דסון], תגור ותעבוד עם שתי הצעירות. ביבר ג׳דסון, בוגרת טרייה של בית הספר לסיעוד של בית החולים הר סיני, "הייתה האחות הרביעית שהעלמה וולד ביקשה ממנה להצטרף אליה", כשהאחרות היו מרי ברוסטר ורבקה שץ. הנשים "גרו כולן יחד" כ"משפחה מאושרת" ב"דירה המקורית". בעוד שלוולד "היו מטופלים ומקרים משלה", קיבלה ביבר ג׳דסון את "מטופליה ממרפאת השומרוני הטוב".
ביבר ג׳דסון נזכרה שהאחיות "זכו לברכה של חברים נדיבים באותם ימים – חברים שסיפקו לנו כספים…". נוסף על תמיכה באחיות, התרומות סיפקו עבודה לנשים מובטלות בשכונה, שעבדו כעוזרות, טבחיות ומנקות עבור חולים מרותקים למיטה. ועידת הנשים של החברה לתרבות אתית, שתרמה כסף לאחיות, הגדילה את תרומתה לעשרים דולר בשבוע עד תחילת מרץ 1894. וולד יכלה להשתמש בכסף הזה כדי "להעסיק נשים שינקו את חדרי בנייני הדירות שבהם המחלה מביאה אותנו".
בעבודתה מבית הקהילה האקדמי ברחוב ריבינגטון בקיץ ובסתיו 1893 השיגה וולד תרומות כספיות ובעין ממקורות רבים נוספים. באמצעות דיווח תכוף דאגה שתורמיה ידעו שמתנותיהם משמשות בחוכמה, ובה בעת עדכנה אותם בפירוט רב על הצורך הנואש של האנשים שבהם טיפלה. ב-7 ביולי 1893 דיווחה וולד שהן "הביאו שמלות נקיות לילדים הגדולים [של משפחה אחת] ונתנו [להם]… קרח", שאת האחרון סיפק העיתון ניו יורק הרלד. היא נאלצה להבטיח למשפחה אחרת שאם האב/הבעל יסכים לעבור ולחפש עבודה בכפר או בחלק פחות צפוף של העיר, "ניתן לילדים נעליים ונסייע במראה הנאה בביתם החדש". בעודה נותנת למטופליה כרטיסי "טיול" לפיקניק בחסות הסנטוריום העברי, גילתה שהיא צריכה לספק גם דמי נסיעה ובגדים כדי "לאפשר מראה הגון".
עד מהרה צברה וולד די ניסיון בשכונה כדי להבין שחלק מהתורמים בעלי כוונות טובות אך חסרי מידע נתנו תרומות בעין שלא היו יעילות או לא היו הולמות. היא לא היססה להעביר להם את ממצאיה. במקרה אחד ביקשה בהצלחה "מעורך ההרלד להחליף קרח בלחם, כי" חלק משכניה היו נואשים וחסרי כל עד כדי כך ש"לא היה להם מה לשים על הקרח…".
בסוף אוגוסט 1893 הייתה וולד כבר גם במצב לטעון להתקבלותה הגוברת ולהצלחתה בשכונה. היא דיווחה שהיא וברוסטר "השיגו סעד" ל"אנשים רבים" מ"הצדקות העבריות המאוחדות", ושמר רוזמן "רגיל עכשיו לבקש מאיתנו לקחת מקרה מיוחד, שבו נדרש סעד". היא ניהלה בהצלחה משא ומתן עם בית הקהילה האוניברסיטאי בשם לקוח אחר, והשיגה לו "עבודת שרת בחמישה דולר בשבוע". עבור נער בן חמש עשרה שברח מליברפול השיגה וולד מיטה ואוכל באגודת הסיוע לילדים, אמבטיה בחדרי הברון דה הירש, בגדים נקיים ממחסן הבגדים שלנו, כרטיס מסוכן ההגירה המתאים, ובתוך ימים ספורים החזירה אותו להוריו באנגליה.
היא מצאה עבודה לגב׳ ג׳ייקובסון, אם חסרת בית ומובטלת לשני ילדים, "ל[כמה] שבועות כמצעת מיטות באגודת הסיוע לילדים ומצאה מקום לילדים בשעה שעבדה". ג׳ני פרק, מטופלת אחרת, הוכיחה שהיא חולה מדי להמשיך ב"עבודה במכונה", וולד הבטיחה למצוא לה תעסוקה כעוזרת בית. כשאשתו של סמואל שלינסקי מתה, מצאו "אנשיה של העלמה ברוסטר בפנסילבניה" עבודה לאלמן האבל.
כש"מרים אורשטיגוריץ׳ לא יכלה להשיג עבודה במקצועה", קנו לה האחיות הצעירות "כלים" לכביסה ומצאו לקוחות כדי שתוכל לפרנס את עצמה ואת ילדה. הן שילמו לאישה אחרת כדי ש"תקרצף… ותנקה" את דירת מטופלת, מצאו משרה בבית החולים של ניו יורק "לאישה נזקקת מאוד", והבטיחו מקום "בבית הספר להכשרה של הר סיני [לאחיות] לנער שהיה מובטל חודשים רבים וצריך היה להוציאו מסביבה רעה…". וולד אפילו שכנעה אחת מחברותיה להעמיד פנים "שהיא זקוקה למורה פרטי לבנה לזמן קצר" כדי לעזור ל"תולעת ספרים… רוסי" שרצה להיות מורה אך עדיין לא היה מוכן להגיש מועמדות למכללה.
הפילנתרופית רבת העוצמה ג׳וזפין שו לואל הייתה אחת מתומכיה המוקדמים של וולד. וולד הביעה בהמשך את "הכרת התודה העזה" שלה על "חלקה" של לואל ב"ימי הניסוי הראשונים שלי בלואר איסט סייד". היא נזכרה:
זה היה בחורף של '93 כשהמתח היה גבוה… היא [לואל] הייתה מבקרת אצלי תכופות ומציעה לעשות כל מיני דברים, ומציעה שתעשה 'כמה מהשליחויות' כדי שאחסוך את כוחי… לטיפול בחולים וללימוד השכונה…
כפי שהפך להרגלה, הקפידה וולד להשיב טובה ללואל, והבטיחה ששתיהן יטפחו יחסי גומלין. זמן קצר אחרי שנפגשו לראשונה ביקשה לואל מוולד לכתוב מכתב לעורך עיתון. וולד כתבה את המכתב באותו ליל חורף קר, אחרי יום עבודה ארוך, בעודה יושבת ליד התנור כדי לחמם את אצבעותיה הקפואות. כש"המכתב נכתב", ירדה "במדרגות הרבות" פעם אחרונה באותו יום כדי להניחו "בתיבת הדואר", כדי לוודא שיגיע ליעדו בזמן.
לואל גם הזרימה תמיכה לוולד (ולקבוצות אחרות) דרך אגודת ארגון הצדקה (COS) של ניו יורק וועדת עבודות הסעד של האיסט סייד (ESRWC), ששתיהן הקימה ועזרה לנהל. וולד יכלה למצוא עבודה לכמה משכניה בחדר העבודה ובמכבסה של ה-COS, מיזמים שנוצרו בין 1891 ל-1897 כדי לספק לנשים מובטלות הכשרה ושכר. ה-ESRWC, שהוקמה בקיץ 1893 כדי להגיב לשפל כלכלי חמור שהוביל לאבטלה המונית, גייסה די כסף כדי להתחיל תוכנית תעסוקה עד סתיו אותה שנה. הוועדה ניהלה משא ומתן עם העיר וגופים אחרים כדי ליצור משרות לטווח קצר, שהמובטלים השיגו על ידי קבלת "כרטיסי עבודה" שחילקו ארגוני פילנתרופיה, בהם האחיות. המשרות נעו מעבודה בענף הביגוד, דרך טאטוא רחובות, ועד צביעה וניקוי בנייני הדירות המלוכלכים של האיסט סייד.
בחלוקת הכרטיסים האלה הצליחו וולד ופילנתרופים אחרים של האיסט סייד לחבר אלפי גברים ונשים למשרות. ב-5 בפברואר 1894 דיווח ניו יורק טיימס שקרן החירום של ה-ESRWC "בשבוע שעבר סיפקה תעסוקה לכמעט 1,500 איש (בעיקר ראשי משפחות) בטאטוא רחובות, תפירה, סיעוד, קרצוף וסיוד". חודש אחר כך, ב-4 במרץ 1894, דיווחה וולד לשיף וללוב שגב׳ ג׳וזפין שו לואל הרחיבה את הפריבילגיות שלנו בסדנת החייטות, כך שעכשיו שנים עשר גברים בשבוע הם ממשפחות המטופלים שלנו – אלה ושמונה ברחוב והעובדים בחדרי התפירה ברחוב דלנסי וכן 'הרמה' מזדמנת ממקורות אחרים מספקים לנו את האמצעי הרצוי ביותר להקלה על משקי הבית שאנו נכנסות אליהם."
וולד הקפידה לשמור על קשר עם תורמיה ותומכיה, להגיב בזריזות כשפנו אליה ולזכור תמיד את ימי ההולדת והיובלים שלהם בשיחות ובפתקים. מחשבתה והתלהבותה הביאו אותה להזמין תורמים עשירים מ"אפטאון" וכן פעילי שינוי אחרים לבקר אותה בכל עת. הם נענו להזמנה לעיתים קרובות, והאירוח שלה הפך עד מהרה לאגדה. הביוגרף שלה דאפוס ציין שבעוד שוולד התגוררה ברחוב ג׳פרסון, עלו במדרגות גברים כמו ג׳ון קרוסבי בראון, ד״ר הרמן ביגס, ד״ר ויליאם ה. וולש ובני משפחת פלקסנר; נשים כמו ג׳וזפין שו לואל היפה, ג׳יין אדמס מהאל האוס ומרי א. מקדואל מבית הקהילה של אוניברסיטת שיקגו."
פעם אחת, אחרי יום עבודה קשה, שבה וולד הביתה ולתדהמתה מצאה "אישה מפורסמת מהחברה הגבוהה יושבת" ב"חדר המגורים הקטן" שלהן. וולד ידעה שבאותו יום שכחה להשאיר את המפתח אצל גב׳ מקריי (חברתה וה"שוערת"). כשבדקה, גילתה שהאישה נכנסה בטיפוס על מדרגות הבריחה מאש. בידיעה שדרך כניסה זו היא "לא ניסיון ומאמץ קלים לבלתי מנוסה", העירה וולד למקריי שבוודאי יש דרכים "נעימות ובטוחות יותר" להיכנס לדירה, אפילו בלי המפתח. השוערת חייכה, קרצה והשיבה: 'אין בזה שום נזק. יהיה לה על מה לדבר עם חברותיה.'
בשנותיה הראשונות בלואר איסט סייד טיפחה וולד בקפידה את כישרונה לגייס כסף מתורמים עשירים. תוך שנים ספורות הפכה מיומנת בגיוס כספים עד כדי כך שפרופיל עליה, שנכתב מאוחר יותר בחייה, קבע שהעלמה וולד אינה מבקשת כסף מאף אחד. במקום זאת, בעיטור של אנקדוטה מדהימה, היא מתארת את הצורך באחיות נוספות. או שהיא מתארת את המצוקה העגומה של ילדים ללא מגרשי משחקים, או את הפתרונות העלובים שנכפו על חברת האיסט סייד בהיעדר אולמות הגונים למסיבות ולחתונות. בעונה אחת נפוץ מטבע לשון בהכרה עצובה בכוח שכנועה: 'עולה חמשת אלפים דולר לשבת לידה בארוחת ערב.'"
ביבליוגרפיה
Adler, Cyrus, Jacob H. Schiff: His Life and Letters, Garden City, NY: Doubleday, Doran and Co., Inc., 1929, vols. I & II
Bremner, Robert H., “Lillian Wald,” biographical entry in Notable American Women 1607-1950, Edward T. James, et. al, eds., v. 3, Cambridge, MA: The Belknap Press of Harvard University Press, 1971
Bullough, Vern and Bonnie, The Care of the Sick: the Emergence of Modern Nursing, NY: Prodist, 1978
Carson, Mina, Settlement Folk: Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930, Chicago: University of Chicago Press, 1990
Cohen, Naomi W., Jacob H. Schiff: A Study in American Jewish Leadership, Hanover, NH: Brandeis University Press, 1999
Daniels, Doris Groshen, Lillian D. Wald: The Progressive Woman and Feminism, Ann Arbor: Xerox University Microfilms, c1976 (City University of NY, Ph.D., 1977.
“The Demilt Dispensary,” New York Times, Published: January 25, 1865
Duffus, R.L., Lillian Wald: Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939
“Earnest Efforts to Aid the Poor. East Side Relief Work Committee’s Appeal—What Col. Murphy is Doing.” New York Times, Feb. 5, 1894
[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald: Angel of Henry Street [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY: Julian Messner, Inc., 1948
Friess, Horace L., Felix Adler and Ethical Culture: Memories and Studies, edited by Fannia Weingartner, NY: Columbia University Press, 1981
Lubove, Roy, The Progressives and the Slums: Tenement House Reform in New York City, 1890-1917, np: University of Pittsburgh Press, 1962
Smith, Helen Huntington, “Profiles: Rampant But Respectable,” The New Yorker, Dec. 14, 1929
“To Aid the Unemployed: New-York Crowded With Those Who Must Be Cared For. Mayor Asked to Accept Charities’ Commissioners’ Offer to Take Charge of Station-House Lodgers—Representatives of Charitable Organizations Believe This Would Rid the City of Those Not Entitled to Its Charity.” New York Times, December 23, 1893
Trachtenberg, Leo, “Philanthropy That Worked,” City Journal, Winter 1998 https://www.city-journal.org/html/8_1_urbanities-philanthropy.html Current June 1, 2015
Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y: Henry Holt & Co., 1915
Wald, Lillian D., Lillian Wald Papers, New York: New York Public Library, [1983]
Waugh, Joan, Unsentimental Reformer: The Life of Josephine Shaw Lowell, Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1997
Whelan, Anne, “Georgia Beaver Judson, a Pioneer with Lillian Wald; Little realized Inevitable Scope of Settlement Work,” The Bridgeport Sunday Post, June 4, 1939
Woods, Robert A. & Albert J. Kennedy, Handbook of Settlements (Russell Sage Foundation), NY: Charities Publication Committee, 1911
Woods, Robert A. and Albert J. Kennedy, The Settlement Horizon: A National Estimate, New York: Russell Sage Foundation, 1922
Yost, Edna, American Women of Nursing, Philadelphia: J.B. Lippincott Co., 1947
איורים
Columbia University Library, “Child in Front of DeMilt Dispensary,” ca. 1900, Digital Collections Link to Illustration (Current 7/5/2020)
The DeMilt Dispensary, also get citation info, from NYPL: Link to Illustration (Current 7/5/2020)
U.S. National Library of Medicine, The DeMilt Dispensary, Images from the History of Medicine
Link to Illustration (Current 7/5/2020)
NYC Department of Records, Visiting Nurse, NY Municipal Records Early photograph of ill woman with shawl in rocking chair; visiting nurse seated next to her. Wedding portraits on wall
Ill Woman in a Rocking Chair
NYC Department of Records, Street Scene, Tenements, Probably Essex Street, between Grand and Hester Streets: A. Feinberg, Wallpaper at #36, private donation, 1880-1899.
NYC Department of Records, Street Scene, Worth Street and Five Points, Children playing in dirty snow banks; wagons, tenements and shops in background Kress Brewing Company, 1880-1899, private donation
Children Playing in Dirty Snowbanks
NYC Department of Records, Street Scene, Worth Street, West Baxter Street (Five Points), Children playing in deep snow banks. One-story house, tenements, “A. Goldberg, Clothier” on corner, 1880-1899, private donation
Children Playing in Deep Snowbanks
NYC Department of Records, DOS, Sanitation and Street Cleaning, DSC men in locker room. Open lockers, others shut. Row of sprinkler cans atop lockers, 1890-1910.
Sanitation and Street Cleaning Workers
NYC Department of Records, DOS, Sanitation and Street Cleaning, Summer Spraying on Tenement Street, nd
Summer Spraying on Tenement Street
נכתב ב-2016