בית הספר לסיעוד

הבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

בית הספר לסיעוד – ההחלטה

ג׳וליה וולד הגיעה לפסגת ההצלחה של אישה צעירה ממעמד הביניים הגבוה בחברה האמריקנית של סוף המאה ה-19. היא נישאה למשפחה אמידה ומכובדת, ועד מהרה הפכה לאם. עושרה של משפחת בעלה של ג׳וליה נבע ממקור נעים – גידול פרחים ומכירת זרעים. בני משפחת בארי היו אנשי שינוי חברתי לצד היותם אמידים. הם פנו לנדל״ן, בנו בתים במחירים צנועים לעובדיהם, ותרמו מרחבים ציבוריים יפים לתושבי רוצ׳סטר.

אך לא את אחותה בחרה ליליאן וולד לחקות. את האחות שג׳וליה העסיקה בזמן ההיריון היא בחרה לחקות. ליליאן ביקשה מבוגרת בלווי לספר לה הכול על המקצוע שבחרה. אף שאיננו יודעים בדיוק מה אמרה האישה, אנו יודעים שתיארה את הכשרתה בפירוט רב. אם כך, כנראה סיפרה לליליאן שתלמידות הסיעוד עבדו קשה מאוד – בדרך כלל שתים עשרה שעות ביום – ושעבודתן כללה משימות פשוטות רבות, כמו שפשוף רצפות ובישול והגשת ארוחות לחולים.

ליליאן הצעירה הייתה גם לומדת שתלמידות הסיעוד למדו וביצעו משימות מקצועיות ומיומנות. הן הכינו סדים ותחבושות וחבשו וטיפלו בפצעי חולים. הן למדו אנטומיה וטכניקות עיסוי. אחרי התבוננות מדעית בחולים רשמו הערות, תיעדו דופק וחום, ותיארו בפירוט את התזונה והתרופות של כל אדם שבטיפולן. רופאים הסתמכו רבות על תצפיות אלה כדי לאבחן ולטפל בחולים.

תלמידת הסיעוד המצליחה חזתה בכאב קיצוני של חולים שהיו לעיתים קרובות הזויים, בדם וברקמות של ניתוחים, במותם של כמה מחסותיה. כתוצאה מכך יצאה מההכשרה שולטת בעצמה, רגועה ושקולה גם בנסיבות הקשות ביותר. ליליאן הצעירה ראתה את התנהגותה הזאת באחות שפגשה בבית אחותה. הצעירה העקשנית והחפוזה, שפוטמה בפינוקים של משפחתה ושל נסיבותיה, השתכנעה שסיעוד הוא המקצוע שלה.

ברגע שהחליטה, נאלצה ליליאן וולד לשכנע את הוריה שאין זה הורס את חייה לוותר על נישואים ואמהות – או לפחות לדחות אותם. היא נאלצה גם להבטיח להם שעבודה בבית חולים כאחות תהיה תעסוקה בטוחה והולמת לצעירה מכובדת ברקע ובחינוך שלה.

זו לא יכלה להיות משימה קלה. כשהיו מקס ומיני וולד צעירים, בתי החולים היו מקומות מלוכלכים ושורצי חיידקים. היה לעיתים קרובות מסוכן ומאיים על החיים פשוט להיות חולה, כי באותה תקופה כמעט לא הבינו איך מחלות מתפשטות. רופאים, אחיות ועובדי שירות לא ידעו שעליהם לשטוף ידיים וציוד לפני ניתוח ואחריו. מכיוון שחולים החמירו לעיתים קרובות, ולא החלימו, כשנכנסו לבתי חולים, הניחו אנשים שבתי החולים הם מקומות שהעניים הולכים אליהם כדי למות.

גם אילו היו בתי החולים מקומות רצויים יותר, יתכן שהרעיון שבתם תהיה אחות היה קשה להוריה של וולד לקבל. מלבד בתי חולים שבהם טיפלו בחולים מסדרים דתיים של נשים, אחיות במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו בדרך כלל נשים מהשכבות הנמוכות של החברה. התפקיד נחשב צורה של עבדות, והאחיות היו בדרך כלל מוכשרות בצורה גרועה ולעיתים קרובות סכנה לחולים. כמה מהנשים שעבדו בבתי חולים כאחיות היו אסירות שאולצו לעבוד כחלק מעונשן. לעיתים קרובות נאסרו הנשים האלה בגלל שכרות והפרת הסדר, ולעיתים קרובות נתפסו משתמשות באלכוהול או בסמים בזמן העבודה.

בתי החולים החלו להשתפר במחצית השנייה של המאה ה-19. גילוי חומרי ההרדמה בשנות ה-40 איפשר למנתחים להקדיש יותר זמן ולהיזהר יותר בזמן ניתוחים, וכך צומצם מספר החולים שמתו בניתוח. אך גם עם השיפור הזה עדיין מתו רבים מזיהומים. אחר כך, בשנות ה-60, הוכיחו רוברט קוך ולואי פסטר שמחלות וזיהומים נגרמים ומתפשטים בידי חיידקים. ג׳וזף ליסטר, שיישם את "תורת החיידקים" הזאת, גילה שאם משתמשים בחומרי חיטוי על מכשירים ועל חולים לפני ניתוח, במהלכו ואחריו, אפשר לבלום את התפשטות החיידקים ובכך להפחית מאוד את הסיכון לזיהום.

מדענים ואנשי רפואה אימצו בהדרגה את שיטות המניעה החדשות האלה בבתי חולים. ליליאן יכלה לטעון בפני הוריה שבתי החולים הפכו מקומות בריאים ובטוחים בהרבה. אבל עדיין נאלצה לשכנע אותם שאישה יכולה להיות אחות ולשמור על שמה הטוב. האחות של ג׳וליה, בוגרת בלווי, יכלה לשמש דוגמה טובה. בית הספר להכשרת אחיות של בלווי, שהוקם ב-1873, היה הראשון בארצות הברית שהתארגן על פי מודל "נייטינגייל", מודל שהתעקש שכל האחיות המוכשרות תחת חסותו יהיו נשים "מכובדות" ומשכילות.

תוכניות מסוג נייטינגייל בארצות הברית הלכו בעקבות הדוגמה של פלורנס נייטינגייל, שחוללה מהפכה בסיעוד באנגליה. נייטינגייל, שפיתחה את שיטותיה בתקופת מלחמת קרים, האמינה שסיעוד הוא ייעוד נשגב ושאחיות צריכות להיות נשים משכילות בעלות אופי טוב. היא טענה גם שרק צוות סיעודי מוכשר ומקצועי יכול לספק את ההיגיינה והסביבה הנקייה שהרופאים ובתי החולים הטובים ביותר החלו לדרוש. אחרי תום מלחמת קרים מצאה נייטינגייל מספיק תמיכה וכסף להקים בית ספר משלה לסיעוד באנגליה, שם יישמה את אמונותיה בהצלחה גדולה. הוריה של ליליאן לא היו צריכים לבקר באנגליה או אפילו בבלווי כדי לראות את השינויים בהכשרת האחיות. ד״ר ויליאם ס. אלי, רופא מקומי בולט, היה בעל תפקיד מרכזי בהקמת תוכנית להכשרת אחיות בהשפעת נייטינגייל עבור בית החולים העירוני של רוצ׳סטר בקיץ 1880. אורורה סמית, בוגרת בלווי, תכננה את תוכנית הלימודים של בית הספר.

ליליאן והוריה יכלו למצוא גם דוגמאות מקומיות רבות אחרות של נשים מכובדות המעורבות בתחום הבריאות. סמוך לרוצ׳סטר, בדנוויל שבמדינת ניו יורק, ייסדה קלרה ברטון את הצלב האדום האמריקני. באוקטובר 1881 סייעה סוזן ב. אנתוני לגב׳ ברטון להקים את סניפו השני, ברוצ׳סטר. כמה שנים אחר כך, ב-1886, התאגדה קבוצת רופאות מרוצ׳סטר – שמספרן היה כבר ניכר – כדי להקים ולהעסיק את מרפאת פרובידנט, מרפאה לנשים וילדים חולים.

כך יכלה ליליאן להציג בפני הוריה דוגמאות רבות של נשים מצליחות ומכובדות שעסקו בקריירות מקצועיות בתחום הבריאות. והיא הייתה, כדבריה, צעירה "מפונקת" ועקשנית מאוד. לכן המשיכה בעקשנות להציג את טיעוניה.

בין שהוריה של ליליאן שמחו בהחלטתה להיות אחות ובין שלא, בעניין הזה, כמו ברוב העניינים האחרים, הם לא רק פינקו אותה אלא גם תמכו בה. היא הגישה בקשה לבית ספר לסיעוד.

ליליאן וולד יכלה לבחור להישאר קרוב למשפחתה ברוצ׳סטר וללמוד בבית הספר להכשרת אחיות שם. היא ציינה שד״ר אלי "ביקש ממני בלב שלם להצטרף לבית הספר להכשרה ברוצ׳סטר". אבל בחרה במקום זאת לעבור לעיר ניו יורק, ולהגיש בקשה, לא לבלווי, אלא לבית הספר להכשרת אחיות של בית החולים של ניו יורק.

בית החולים של ניו יורק קיבל אישור מלך ג׳ורג׳ השלישי ב-13 ביוני 1771. שנותיו הראשונות הוכתמו בשריפה, בשערורייה ובתוהו ובוהו של המהפכה האמריקנית. אך עד סוף המאה ה-18 החל לרכוש מוניטין איתן. ד״ר ולנטיין סימן, שהיה המנתח המטפל של בית החולים משנת 1796 עד מותו ב-1817, נתן חיסונים נגד אבעבועות שחורות והנהיג הכשרה סדירה לאחיות שכללה הרצאות, ניסיון במחלקות והכשרה ביולדות.

כשהגישה וולד בקשה לבית הספר לסיעוד, עמד בית החולים של ניו יורק בחזית שדה הרפואה. עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-19 אימץ בית החולים את הנוהג לעקר סדינים, מגבות ומכשירי ניתוח ולהחיל חומרי חיטוי על ידי הצוות. הצוות החל גם להשתמש במסכות במהלך ניתוחים.

וולד הסבירה בבקשתה מדוע בחרה בבית הספר להכשרת אחיות של בית החולים של ניו יורק ולא בתוכנית של בית החולים העירוני של רוצ׳סטר. היא הודתה שהתוכנית ברוצ׳סטר מוכרת לה – ואפילו השתמשה בשמו של ד״ר אלי כממליץ – אך הודיעה ש"אם תקבלו אותי כתלמידה, אשמח יותר, … מפני שיש לי קשרים חברתיים רבים ברוצ׳סטר, שעלולים להפריע לעבודה רצינית ורצופה שם".

וולד הציעה גם, אם תתקבל, "להכיר" את עצמה "אישית" לצוות בית הספר להכשרה כשתצטרף ל"אחיה ואחותה – מר וגב׳ צ׳ארלס פ. [וג׳וליה] בארי מרוצ׳סטר, בחוף הים [ליד העיר ניו יורק] באיזשהו זמן ביולי…". נאמנה לדברה, ביקרה וולד בבית החולים של ניו יורק באותו קיץ בלוויית גיסה צ׳ארלס. שם נפגשה עם העלמה אירין סאטליף, בוגרת בית הספר לסיעוד של בית החולים שעמדה כעת בראשו. העלמה סאטליף לקחה את ליליאן ואת גיסה לסיור. כשעברו באחת ממחלקות הילדים, ראתה ליליאן נער שרגליו תלויות במתקני תמיכה, ולא יכלה שלא לרעוד. העלמה סאטליף, שהבחינה באי הנוחות של התלמידה העתידית, אמרה: "הנער הזה לא סובל. הוא גיבור המחלקה, ואם תבואי לכאן, את והוא תבלו יחד נפלא." העלמה סאטליף כבר הכינה את חסותה הצעירה להפגין קור רוח בלב הסבל.

ביבליוגרפיה

Armeny, Susan, “Organized Nurses, Women Philanthropists, and the Intellectual Bases for Cooperation Among Women, 1898-1920,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, ColumbiaUniversity, 1983.

Bullough, Vern and Bonnie, The Care of the Sick:  the Emergence of Modern Nursing, NY:  Prodist, 1978.

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, The Emergence of Modern Nursing, 2d ed., London:  The Macmillan Co., 1969.

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, History, Trends, and Politics of Nursing, Norwalk: Appleton-Century-Crofts, 1984.

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister:  The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989.

Davies, Celia, “Professionalizing Strategies as Time- and Culture-Bound: American and British Nursing, Circa 1893,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History:  New Perspectives, New Possibilities, NY:  Teachers College, ColumbiaUniversity, 1983.

Dock, Lavinia L., A Short History of Nursing:  From the Earliest Times to the Present Day, In Collaboration with Isabel Maitland Stewart. NY:  G.P. Putnam’s Sons, 1920.

Dolan, Josephine A., Goodnow’s History of Nursing, Eleventh Edition, Philadelphia:  W.B. Saunders Co., 1963.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939.

[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald:  Angel of Henry Street  [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY:  Julian Messner, Inc., 1948.

Feld, Marjorie N., Lillian Wald:  A Biography, Chapel Hill, NC:  University of North Carolina Press, 2009.

Jordan, Helen Jamieson, Cornell University-New York Hospital School of Nursing, 1877-1952, [NY], The Society of the New York Hospital, 1952.

Lagemann, Ellen Condliffe, A Generation of Women:  Education in the Lives of Progressive Reformers, Cambridge, Mass.:  HarvardUniversity Press, 1979.

Lehr, Teresa and Philip G. Maples, To Serve the Community:  A celebration of Rochester General Hospital 1847-1997, The Donning Company Publishers, 1997.

McKelvey, Blake, “Historic Origins of Rochester’s Social Welfare Agencies,” Rochester History, Vol. IX, Nos. 2 & 3, April, 1947.

Mottus, Jane E., New York Nightingales:  The Emergence of the Nursing Profession at Bellevue and New York Hospital 1850-1920,  [Revision of thesis-Ph.D., New York University, 1980], Ann Arbor, MI, UMI Research Press, c1981, 1980.

Nutting, M. Adelaide and Lavinia L. Dock, A History of Nursing:  The Evolution of Nursing Systems from the Earliest Times to the Foundation of the First English and American Training Schools for Nurses…In Two Volumes, Volume II, NY:  GP Putnam’s Sons, 1907.

Wald, Lillian, “Copy of letter sent by Lillian D. Wald to the New York Hospital in Applying for Admission to the School of Nursing.  Mr. Ludlum was Superintendent of the Hospital.  From Files of the CornellUniversity-New YorkHospitalSchool of Nursing.  (Excerpts from this letter were read by Miss Dunbar at the Tea on March 10, 1952, the anniversary of Miss Wald’s birthday.)  Dated “Fostoria, Ohio, May 27, 1889,” Lillian D. Wald Papers, New York Public Library.

Yost, Edna, American Women of Nursing, Philadelphia:  J.B. Lippincott Co., 1947.

איורים:

“RochesterCityHospital on West Main Street in 1877,” (date 1890-1910?).  Rochester Public Library Local History Division Picture File, Rochester Images Database, Monroe County (NY) Library System, Postcard image at:  Link to Illustration Current 1/29/13

Bellevue Hospital, Old-Time View of Blood Transfusion, 1890-1900, Detail View:  DPC: Public Charities & Hospitals: dpc_0055, NYC Dept. of Records

Link to Illustration Current 1/29/13

BellevueHospital, Nurses with little boys seated in cots. In foreground man is seated with little boy in his lap.  1890-1910. Detail View: dpc_0057 Public Charities & Hospitals, NYC Dept. of Records

Link to Illustration Current 1/29/13

NYPL Digital Gallery, New York Hospital, 1878 Image ID: 805170

New YorkHospital. (1878)

Link to Illustration  Current 1/29/13

NYPL Digital Gallery, Private patient’s room, New YorkHospital. ([1878]) Link to Illustration Current 1/29/13

NYPL Digital Gallery, The New Building of the New York Hospital, 1877 Link to Illustration Current 1/29/13

NYPL Digital Gallery, The Solarium, Fifteenth Street Front, Main Ward, 1877,  Link to Illustration Current 1/29/13

נכתב ב-2016