אליזבת פארל והחינוך המיוחד, חלק ד׳

→ הקודםהבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

פארל ובית הקהילה ברחוב הנרי

אליזבת פארל הפכה לדיירת בית הקהילה ברחוב הנרי זמן קצר אחרי שהחלה ללמד בבית הספר הציבורי מספר 1. היא מצאה בבית הקהילה מקום מגורים מעורר מחשבה ומתאים. דיירותיו העצמאיות והמרשימות סיפקו חברה מבורכת ותומכת. זרם הביקורים הקבוע של אנשי השכונה ואורחים נכבדים סיפק גם סביבה פוריה לפיתוח רעיונותיה ולהפצתם. זה היה בית שכלי, חברתי ורגשי שתאכלס בשמחה במשך עשרים וחמש שנה.

וולד נזכרה בהמשך באופי הסימביוטי של יחסי פארל עם בית הקהילה –

"אחד הקשרים ההדוקים ביותר בין רחוב הנרי לבתי הספר בשני העשורים האחרונים היו הכיתות הלא מדורגות. בלשון האחיות, נקראנו ללידתה של התנועה הזאת, עקבנו אחר צמיחתה משנה לשנה, ואליזבת פארל, יוצרתה, הייתה דיירת אהובה של הבית כמעט רבע מאה."

שנים רבות אחר כך נזכרה וולד איך פארל "התעקשה שמצאה את הבית מעיין חי של השראה." המורה הסתודדה עם וולד שה"הבנה העשירה של בית הקהילה באנשים, בחיים, באירועים, בפעילויותיו הצבעוניות והמשתנות,… סייעה לשמור על מחשבתה ורגשותיה טריים וחיוניים". החיים עם אחיות בריאות הציבור בלב שכונת רחוב הנרי העניקו לפארל גם תובנה חשובה לגבי חיי תלמידיה. לא רק ששמעה את האחיות הדיירות מדברות על ביקוריהן בבתי הילדים האלה; כל מה שהיה עליה לעשות היה לפתוח את "חלון רחוב הנרי שלה" וביכולתה היה להאזין, בלי להיראות, לילדים משחקים.

פארל ווולד חלקו מחויבות חברתית לשפר את חיי העניים והנזקקים. הן חלקו גם אהבה לאמנות וליופי. הערכתה של פארל לאמנות הייתה, לדברי וולד, "צד אחר" של המורה, מקור השראה נוסף "שלא היה ידוע לרבים". לחברותיה ברחוב הנרי, עם זאת, חשה פארל חופשית להראות את "הבנתה העמוקה בשירה ובקלאסיקות, את ידיעתה בשטיחים אוריינטליים, בחרסינה סינית, בהדפסים יפניים, ברהיטים עתיקים, בספרים נדירים". פארל, גילתה וולד, "הייתה אספנית חובבנית של הדברים היפים האלה".

החיים בשכונה המגוונת של בית הקהילה ורדיפת הקריירה שלה, תוך כדי פינוק אהבתה לאמנויות, היו בעיני וולד יסוד בחזונה ובהצלחתה של פארל. עבור שתי הנשים, "העניין באמנות ובתרבות של עמים אחרים" הוסיף "עושר לחייו של אדם…". הוא סיפק "את האדמה שממנה צומחת ההשראה שיש להעביר למורים ולילדים אם רוצים להשיג את מטרות החינוך".

ביבליוגרפיה

Duchan, Judith Felson, “A History of Speech-Language Pathology;  Elizabeth E. Farrell, 1870-1932,” Last revised: 04/20/2011 17:22:15, available at https://www.acsu.buffalo.edu/~duchan/new_history/hist19c/subpages/farrell.html   Current 4/3/17.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939.

Kode, Kimberly, Elizabeth Farrell and the History of Special Education, Arlington, VA, Council for Exceptional Children, 2002 (ERIC Document ED474364, full text available online through ERIC).

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, NY:  Henry Holt & Co., 1915.

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934.

איורים

Farrell, Elizabeth, Photo/Portrait Link to Illustration  Current 4/4/17

Playground of the Henry Street Settlement Link to Illustration   [ca. 1895] Current 4/4/17

Jewish Women’s Archive. “The “Henry Street Family” circa 1900.” (Viewed on 4/4/17) Link to Illustration .

Henry Street Settlement, “263-267 Henry Street between Montgomery and Grand Streets in the Lower East Side of Manhattan, New York City are part of the Henry Street Settlement. The settlement was founded in 1893 by Lillian Wald as the Nurses’ Settlement, and in 1895 Jacob Schiff bought 265 Henry Street for the organization’s use, and gave it to them in 1903. In 1906, the Settlement expanded into the Greek Revival townhouse next door at #267, which had a Colonial Revival facade by Buchman & Fox; the new building was a gift from Morris Loeb. In 1938, the settlement began leasing #263, and purchased it in 1949. #263 was restored in 1989 and #265 in 1992. (Source: Guide to NYC Landmarks (4th ed.))”  Link to Illustration     Cleaner image at:  Link to Illustration   Current 4/4/17

New York City Department of Records, 265-67 Henry Street, Collection name:  DOF: Manhattan 1980s Tax Photos, 1983-1988; Link to Illustration  Current 4/4/17

NYC DORIS, PS 1, Manhattan: exterior. Henry Street, Oliver Street, and Catherine Street, ca. 1900. Link to Illustration  Current 4/4/17

נכתב ב-2017