ריס – עיתונאי חשיפה

→ הקודם הבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

ריס החל להשתמש בעיתונאות ככלי לקידום שינוי בתקופה שבה גידול אדיר באוכלוסייה כבר החל להחריף את תנאי המחיה הנוראים ממילא של העניים בניו יורק. עד 1894 הפכה העיר ל"העיר הצפופה ביותר… שהעולם ראה מעולם". באותה עת התגוררו ארבעה חומשים מתושבי ניו יורק בבנייני דירות צפופים, "מבנים עצומים דמויי כלא מלבנים… עם דלתות וחלונות צרים, מעברים צפופים ומדרגות רעועות", ומסדרונות ללא חלונות שהיו "חשוכים וחשוכים מאוד" ביום ובלילה.

ממשלת טמני המושחתת של ניו יורק (על שם המכונה הפוליטית של המפלגה הדמוקרטית בעיר) עשתה מעט לשיפור המצב. היו מעט תקנות דיור, ואלה שהיו נאכפו לעיתים נדירות. בגלל שיטות בנייה רשלניות ופיקוח לקוי היו בנייני הדירות בסיכון קבוע לשריפה. הם היו גם סיוט של בריאות הציבור. ברובם היו רק בתי כסא בחוץ, וחסרה אספקת מים נאותה לניקיון, לבישול ולרחצה. היעדר מים זורמים – בשילוב עם צפיפות יתר, העדר פינוי אשפה סדיר או ניקוי רחובות, ושפע של מכרסמים וחרקים – הפך את שכונות בנייני הדירות למקומות גידול למחלות מדבקות ואולי קטלניות כמו שחפת, אבעבועות שחורות, קדחת ארגמן, דלקת קרום המוח, דיפתריה ודלקת ריאות.

ב-1884 דיווח ריס על סדרת הרצאות פופולרית על משבר הדיור בבנייני דירות צפופים, שנתן פליקס אדלר, מייסד החברה לתרבות אתית של ניו יורק. הרצאותיו של אדלר זעזעו את קהליו, וגרמו לזעקה ציבורית על הסכנות שבחיים בבנייני דירות צפופים ועל הצורך בשינוי בתחום הדיור. בית המחוקקים של מדינת ניו יורק הגיב באותה שנה והקים את ועדת דרקסל לענייני דיור בבנייני דירות. אדלר מונה לאחד מחברי הוועדה. ריס סיקר את שימועי הוועדה, ובהמשך זקף את עבודתו של אדלר כמקור ההשראה לכך שהפך לסנגור לכל חייו של דיור טוב יותר לעניים.

בסוף שנות ה-80 הפך ריס לאחד העיתונאים הראשונים שהשתמשו בצילום בפלאש, שיטה שהפכה זה עתה לאפשרית מבחינה טכנית (ועדיין היה כרוך בה סיכון ממשי להתפוצצות). הציוד איפשר לו לצלם מרחבים חשוכים שלא תועדו קודם – מסדרונות בנייני דירות, סמטאות וחיי לילה – ולהציג לעין את הפינות האומללות ביותר בשכונות. עד מהרה השתמש בתמונות האלה כדי להעשיר את מאמריו. הוא יצא גם למסע הרצאות, והדגים את דבריו בתמונות שצילם.

ב-1889 פרסם מאמר על חיי העיר במגזין סקריבנרז, ולצד דבריו תמונותיו. כשהתבקש להכין ספר מאויר באורך מלא בנושא, פרסם ב-1890 את כך חיה המחצית השנייה, היצירה פורצת הדרך שהפכה אותו למפורסם.

ריס המשיך במאמציו להשתמש בצילום עיתונאי כדי לפרסם את מצוקת העניים ולקדם שינוי. כסנגור נלהב לזכויות הילדים, פרסם ב-1892 את ילדי העניים. בספר זה טען בעד חוקים חזקים וניתנים לאכיפה שיקדמו חינוך חובה ויאסרו על עבודת ילדים. באמצעות אנקדוטות ותצלומים שפירטו את תנאי העבודה והמחיה של ילדי העיר ניו יורק, הראה ספרו שבעוד שהעיר והמדינה העבירו את חלקן בחוקי עבודת ילדים וחינוך חובה, אכיפה חלשה של החוקים האלה פירושה שאפשר היה למצוא ילדים עניים עובדים יומם ולילה ברחבי העיר, במפעלים, ברחובות, בסדנאות יזע בבנייני הדירות ובבתיהם.

עד 1894 התרחבה השפעתו של ריס בענייני דיור מעבר לעיתונאות, כשנבחר לשמש יועץ לא רשמי לועדה נוספת לענייני בנייני דירות צפופים, שהוקמה גם היא בידי בית המחוקקים של מדינת ניו יורק (ידועה גם כוועדת גילדר). בתפקיד זה עודד את חברי הוועדה להסתכל מעבר לגבולות הצרים של דיור בבנייני דירות צפופים ולקדם את בנייתם של פארקים, מגרשי משחקים, גני ילדים ומרחבים ציבוריים אחרים שישפרו את סביבת שכונות בנייני הדירות בכלל. ריס גם דחק בהצלחה בוועדה לבחון דוגמאות של תכנון עירוני מערים אחרות, לצייר מפה של ניו יורק המציגה שכונות אתניות ולאסוף סטטיסטיקות על דיור. הוא שכנע אותם להתייעץ לא רק עם מומחים ופעילי שינוי שונים – אנשי איגודי עובדים, פקידי בריאות ועובדי בתי קהילה – אלא גם עם נציגים מקרב העניים עצמם.

בעשר השנים שבין שני שימועי הדיור שבחסות בית המחוקקים השתפרו משמעותית האפשרויות לשינוי יעיל. עד שהחל ריס לייעץ לוועדת גילדר, כבר לא נאלץ להסתפק ב"מאמצי שינוי מפוזרים" שנשענו רק על מאמציה של "להקת גרילה" קטנה. הנפשות האמיצות המעטות האלה הצטרפו אליהן כעת רבות אחרות. ריס בירך על ההצטרפות, והכיר בכך שבתי הקהילה בפרט סיפקו לפעילי השינוי קבוצה גדולה, מאורגנת וממוקדת של בעלי ברית שחיו ועבדו בדיוק בשכונות שביקשו לשפר. בתי השכונה האלה, שאכלסו גברים ונשים צעירים ואידיאליסטים, היו בעיני ריס "נקודת המשען" שממנה "הופעל מנוף השינוי". הוא כתב:

"אם רצו פארקים, אם בתי ספר נזקקו לשיפור, בית הקהילה האקדמי, בית הקהילה האוניברסיטאי, בית הקהילה של האחיות, ו… עשרים מקומות כאלה נוספים, [היו להם] נלהבים צעירים שאספו את העובדות ודחפו אותן, בהילת הארגון הלא פוליטי שלהם שעמד מאחוריהם."

איורים:

ראו את הקישורים הבאים להעתקים אלקטרוניים של ספרי ריס, כולל האיורים:

Riis, Jacob, The Children of the Poor, New York, Charles Scribner’s Sons, 1908 (c1892) (Wald9, Riis, Children of the Poor)  Link to Illustration  (openlibrary.org) Current September 3, 2014

Riis, Jacob, How the Other Half Lives: Studies Among the Tenements of New York, New York, Charles Scribner’s Sons, 1890.  Several fulltext copies online, including Link to Illustration , current September 3, 2014 

ראו גם:

Digitization of photos in Riis, Jacob, How the Other Half Lives: Studies Among the Tenements of New York at PetaPixel.  (“Established in May of 2009, PetaPixel is a leading blog covering the wonderful world of photography. Our goal is to inform, educate, and inspire in all things photography-related.” Link to Illustration current 6/5/14

Also see results from Google Images search, “how the other half lives,” Link to Illustration current 6/5/14

“Jacob A. Riis’s New York,” slide show by New York Times, at Link to Illustration current 6/5/14
 

נכתב ב-2016