וולד והדיור בבנייני דירות צפופים, 1893–1897

→ הקודםהבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

ליליאן וולד חזתה לראשונה בעליבות ובאומללות של החיים היומיומיים בשכונות העוני של העיר ניו יורק כסטודנטית לרפואה. באביב 1893 התנדבה ללמד מהגרות על טיפול בבריאות בבית ספר של שבת ברחוב הנרי. בעודה מעבירה שיעור על הצעת מיטות, ניגשה אליה ילדה מוטרדת שאמה סבלה מסיבוכים בלידה. מתוך אמונה שאין לה ברירה אלא להושיט עזרה, שחררה וולד את הכיתה והלכה אחרי הילדה ברחובות העיר אל ביתה. הסטודנטית הצעירה לרפואה נדהמה ממה שראתה –

הילדה הובילה אותי על כבישים שבורים – לא היה אספלט, אף שהשימוש בו היה מבוסס היטב בחלקים אחרים של העיר – מעל מזרנים מלוכלכים וערימות אשפה,… – בין בתים גבוהים ומצחינים שמדרגות הבריחה מאש העמוסות שלהם, חסרות תועלת למטרתן המיועדת, גלשו מרוב חפצי בית מכל סוג.

היה זה יום גשום, ולדברי וולד

הוסיף למראה העגום של הרחובות ולאי הנוחות של ההמונים שגדשו אותם, והחריף את הריחות שתקפו אותי מכל עבר. דרך רחובות הסטר ודיביז׳ן עברנו עד סוף לודלו; ליד דוכני דגים מסריחים, שכן הרחובות היו שוק, לא מוסדר, לא מפוקח, לא נקי; ליד פחי אשפה פתוחים מצחינים;….

בניין הדירות של הילדה לא סיפק מנוחה מהלכלוך והצפיפות של הרחובות:

הילדה הובילה אותי הלאה דרך מסדרון בניין דירות, מעבר לחצר שבה שירותים פתוחים וחשופים [בתי כסא] שימשו ללא הבחנה גברים ונשים, למעלה אל בניין דירות אחורי, במדרגות חלקלקות שהלכלוך שהצטבר עליהן הוגדל באותו יום בבוץ הרחובות, ולבסוף אל חדר החולה….

במגורים עצמם מצאה וולד עוד יותר עליבות –

…משפחה בת שבע נפשות חלקה את שני חדריה עם דיירי משנה – שהיו דיירי משנה ממש, מכיוון שנתיב של עץ הונח על הרצפה כדי שיישנו עליו – ו…האישה החולה שכבה על מיטה עלובה ולא נקייה, מוכתמת בדימום בן יומיים….

וולד אומרת שחוותה "טבילת אש" בעודה מנקה ומחליפה את מצעי האישה החולה. היא יצאה מהדירה בידיעה שחייה השתנו לנצח. "המעבדה והעבודה האקדמית של המכללה נזנחו", הכריזה בהמשך. היא לא תשוב לעולם. היא מצאה את ייעודה האמיתי.

תוך חודשים עברה וולד ללואר איסט סייד כדי לקחת על עצמה את מפעל חייה, סיעוד העניים. עד מהרה גילתה שהניסיון המעשי והיומיומי שלה חיזק ברציפות ובחיות את מה שלמדה באותו יום גורלי, ואת מה שפעילי שינוי בתחומי בריאות הציבור והדיור אמרו כבר עשרות שנים. סביבה לא בריאה פירושה שלא ניתן לשלוט במחלות מדבקות, הבריאות הכללית סובלת, ילדים אינם יכולים לשגשג או לפרוח, מבוגרים אינם יכולים לשפר את חייהם, ואי אפשר להסדיר כראוי את מקום העבודה – שנמצא לא פעם בדירה בבניין דירות צפוף או ב"סדנת יזע", שבה גם גרו אנשים – כדי לטפל בבריאותם ובבטיחותם של העובדים.

"תנאי התברואה בבנייני הדירות", תטען וולד בהמשך, נמצאים "בבסיס בריאותנו הלאומית והעירונית". לביניה דוק, אחותה למקצוע ושותפתה לבית זמן רב, הדהדה את חששותיה של וולד. "חברות הצוות הוותיקות יותר של בית הקהילה של האחיות ברחוב הנרי", כתבה,

מוטרדות זה זמן רב מהשאלה של הדבקה בבנייני הדירות… תנאי הצפיפות המופרזת בשכונתנו הופכים בידוד מלא של מקרים מדבקים… לבלתי אפשרי לחלוטין….

כמרפאה נאמנה שהתקבלה בברכה בבנייני הדירות, "ההכשרה בטיפול בחולים" של וולד העניקה לה "קשר אורגני עם השכונה". הכניסה הזאת הציבה אותה בעמדה ייחודית. בעודה מרפאה יחידים, היא גם התבוננה בסביבה הלא תברואתית והמסוכנת של מרחבי המגורים שלהם. היא דיווחה על התנאים האלה לתורמיה באופן קבוע, ועד מהרה הביאה אותם לידיעת קהל רחב בהרבה. וולד הצעירה לא רק קיבלה את העבודה הזאת של "דיווח" על מה שראתה אלא "שמחה" בה. היא האמינה שכשאמריקנים שאינם מעודכנים ילמדו על האומללות של העניים, הם יפעלו, כמוה, במהירות כדי לשנות אותה.

מורי הדרך והעמיתים של וולד – ממועצת הבריאות של העיר ניו יורק ועד פעילי שינוי משפיעים כמו ג׳וזפין שו לואל וג׳ייקוב ריס – שמחו להשתמש בשירותיה. מועצת הבריאות איפשרה לה ולעמיתתה מרי ברוסטר לענוד תגים המכריזים על התואר "אחות מבקרת. בחסות מועצת הבריאות". בתמורה, "כל לילה, במהלך הקיץ הראשון" של 1893 בלואר איסט סייד, וולד

כתבה לרופא האחראי, דיווחה על התינוקות החולים ותיארה את התנאים הלא תברואתיים שהעלמה ברוסטר ואני מצאנו, וקיבלנו תזכורות מעודדות רבות לכך שמה שאנחנו עושות נחשב מועיל.

ג׳וזפין שו לואל, פילנתרופית בולטת ומורת דרך וחברה מוקדמת של וולד, הסתמכה על האחות הצעירה כדי לדווח על צורכי האנשים שבהם טיפלה מדי יום. לפעמים ביקשה לואל מוולד גם לכתוב מכתבים ומאמרי דעה לעיתונים, שיפרטו את מצוקת מטופליה ואת צורכיהם. וולד שמחה להיענות.

ג׳ייקוב ריס, גם הוא מורה דרך, חבר ועמית של וולד, ביקש את עזרתה מוקדם, וביקש ממנה לדווח על כל הפרות דיור שתראה במהלך עבודתה. ריס עודד את וולד גם במשימתה שהטילה על עצמה "לדעת ולספר". ב-1896 או 1897, כשנשאה וולד הרצאה בעד חוקי דיור טובים יותר, תקנות מחמירות יותר ואכיפה יעילה, שיבח ריס את מאמציה וכתב: "זה היה נאום מצוין."

חלק גדול מהנאום ששיבח ריס נשמר בביוגרפיה הרשמית של וולד. כותרתו "אזורים צפופים בערים גדולות", וקל לראות שוולד השתמשה, במודע או שלא במודע, בשיטה המסחרית של ריס בנגיעה במיתרי הלב כדי לגרום למאזיניה להזדהות עם העניים. היא עודדה את קהלה להסתכל מתחת לסטטיסטיקות, למספרים ולתיאורים מופשטים של הבניינים. "קראו כל נתון" כ"בן אדם", הפצירה,

קראו שכל בניין דירות עלוב וחשוך שמתואר הוא תיאור של בתים לאנשים – גברים ונשים, זקנים וצעירים, עם החוזקות והחולשות, הטוב והרע, התאוות והצרכים המשותפים לכולם.

וולד ציירה תמונות במילים הישר מחוויותיה היומיומיות, ותיארה בחיות איך זה להיות בתוך אחד הבניינים שהעניים כינו בית: "הבתים רעועים, שורצי לכלוך וחשוכים", העידה,

בתים ישנים, שהיו פעם בתיהם של עשירים ומדקדקים, הוסבו לשימושים הנוכחיים בתהליך של התפוררות, והם מתוחזקים בהוצאה הקטנה ביותר האפשרית כדי להניב את התשואות הגדולות ביותר האפשריות. בנייני דירות אחוריים הבנויים על מה שנותר ממגרשי העיר של בתי החזית. בתים הפונים לרחוב, המנצלים את המרחב שהיה פעם גן. בנייני הדירות הגבוהים החדשים הבנויים על מגרשי עיר בודדים בגודל 25 על 100 רגל, עם ארבע משפחות בקומה, וכל בית על מגרש יחיד מאוכלס בעשרים עד עשרים וארבע משפחות, עם בר וחנות אחת בדרך כלל במרתף.

וולד הזמינה את קהלה לדמיין הליכה איתה במדרגות הבניינים האלה, "במסדרונות בתים כה חשוכים שהמישוש הוא שיטת התנועה בהם". אחיות מבקרות, הודיעה להם, חיו בפחד מתמיד "לדרוך על הילדים" במסדרונות האלה, "קול מזהיר אותן איפה לדרוך, בזהירות, ולפעמים מתוך החושך יד זעירה על המעקה מזעזעת לפתע בתחושת תאונה שנמנעה…".

ברגע שאחות עברה במסדרונות והגיעה ליעדה, לא היה נדיר להיכנס ביום לחדר הארון עם נר או מנורה כדי לראות את החולה בכלל; לא נדיר להיכנס לבית ולראות עשרה או אחד עשר איש שוכנים בשני חדרים קטנים – אנשים שעבדו כל היום, למנוחת הלילה פרושים על הרצפה זה ליד זה, מתחלקים בכריות, ממינים שונים ולא תמיד מאותה משפחה, כי כאן יש 'דיירי משנה', שמשלמים סכום קטן עבור מחסה בין בני עמם, והמשפחה שמחה על העזרה הזאת בשכר הדירה….

כשדיברה לפני מי שהיו בני מזל יותר, הדגישה וולד לא פעם את תיאור תנאי בנייני הדירות בסיפורים על מטופלים בודדים. אחד המטופלים האלה היה פיטר, "ילד יפה שיער צהוב" שסבל מ"דלקת ריאות, מסובכת בשעלת". רופאו של פיטר "הורה על טיפולי רחצה כל שעתיים", וולד ביקרה כמה פעמים במהלך היום כדי לרחוץ את הילד. בשמונה בערב ניסתה אמו להשתלט. אולם עד מאוחר בלילה, כשחום גופו של פיטר נטה להיות הגבוה ביותר, "הייתה אמו שחוקה". וולד החליטה ש"נראה היה שחובה לספק סיעוד לילה פעיל", ושכרה את "העלמה ס." לתפקיד.

העלמה ס. התגלתה כחיילת אמיצה – העבודה הייתה קשה הרבה יותר ממה שנראה מ"הסיפור בלבד". הוריו של פיטר "היו נקיים ובכך לא היו ראויים לגינוי", אבל "השרצים בבתים הישנים האלה" היו "פעילים להחריד בלילה", וה"בחורה המתוקה" "סיימה את משמרתה הראשונה כשצווארה ופניה דלקתיים מנשיכות".

סיפורו של פיטר הסתיים בסוף טוב – הוא "התאושש היטב, ותגמל את אחיותיו בחזרה מספקת מאוד למצב רגיל של בריאות טובה". עם זאת, הוא – יחד עם מאות אלפי ילדים – המשיך להתמודד עם מציאות לילית קודרת של "היצורים הזוחלים" שרדפו את בתיהם ואכלו את גופם. למרבה הצער, מאז היו "תינוקות", הפכו הילדים האלה "רגילים כל כך" ליצורים אלה ש"שנתם" "כמעט לא הופרעה".

אף שתנאי המחיה נותרו קשים לרוב תושבי שכונות העוני, עבודת פעילי השינוי ומאמצי ועדת בנייני הדירות הצפופים של 1894 אכן הביאו כמה שיפורים משמעותיים. בסוף נובמבר 1896 דיווח ניו יורק טיימס שבגלל "החוקים החדשים שהשיגה הוועדה,…. שיעור התמותה" "ירד באופן משמעותי…", במיוחד בקרב "ילדים מתחת לגיל חמש" – קבוצה ש"חוותה קודם את [שיעור] התמותה הגדול ביותר בבנייני הדירות הישנים….".

ביבליוגרפיה

Carson, Mina, Settlement Folk:  Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930, Chicago:  University of Chicago Press, 1990.

Dock, L.L., “An Experiment in Contagious Nursing,” published in Charities (11 [July 4, 1903]:  19-23), by L. L. Dock, Henry Street Nurses’ Settlement, New York. Reprinted in

James, Janet Wilson, ed., A Lavinia Dock Reader, edited with a biographical introduction by Janet Wilson James, New York:  Garland Publishing, Inc., 1985

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939.

[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald:  Angel of Henry Street, [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY:  Julian Messner, Inc., 1948.

“Reform in Tenements:  Health and Morals of Their Inmates Improved,” New York Times, November 28, 1896.

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y:  Henry Holt & Co., 1915.

נכתב ב-2016