ממשל סטרונג והקולונל וורינג, 1895–1897
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
ב-1895 המשיכו תנאי המחיה להיות קודרים לרוב עניי העיר ניו יורק, אך מאמצי השינוי של ועדת בנייני הדירות הצפופים של ריצ׳רד ווטסון גילדר (1894) אכן הביאו כמה שיפורים משמעותיים. בסוף נובמבר 1896 דיווח ניו יורק טיימס שבגלל "החוקים החדשים שהשיגה ועדת [גילדר],…[ש]יעור התמותה" "ירד משמעותית", במיוחד "בקרב ילדים מתחת לגיל חמש". קבוצה זו "חוותה קודם את [שיעור] התמותה הגדול ביותר בבנייני הדירות הישנים…." העיתון המשיך וקבע שהשיפור בבריאותם של הצעירים ביותר בין התושבים
התבטא בבירור בדרך שבה עמדו ילדי בנייני הדירות במבחן הקשה של גל החום באוגוסט האחרון, כאשר [אפילו] גברים וסוסים נכנעו לחום.*
ועדת גילדר המליצה על שיפורים כלליים בשכונות ויוזמות בריאות ציבור וכן על שינויים ספציפיים בדיור בבנייני דירות צפופים. העיר ניו יורק אימצה בהמשך חוקים חדשים כדי לשקף רבות מההמלצות.
השינויים שנחקקו התחזקו כשתושבי ניו יורק בחרו ב-1894 בראש העיר ויליאם לאפייט סטרונג, מועמד נגד טמני. סטרונג, שכיהן 1895–1897, שכר אנשים שנחושים לאכוף את החוקים החדשים בקנאות וביעילות. הקולונל ג׳ורג׳ א. וורינג הבן (1833–1898) היה אולי אחד המובילים היעילים ביותר בממשל של השינוי בהשראת הקידמה. וורינג, שהיה ידוע בתכנון והתקנה של מערכות ביוב שהפרידו נגר מפסולת ביתית, הפך ב-1895 לנציב הרחובות של העיר ניו יורק.
כשהחל הקולונל וורינג בעבודתו, היו רחובות העיר ניו יורק מלאים בערימות לכלוך מדכא מחלות שכלל – נוסף על אשפה יומיומית – גוויות בעלי חיים מרקיבות וגללי חזירים, סוסים, כלבים ובני אדם. תחת פיקודו של וורינג, עובדי התברואה של העיר – שכונו "כנפיים לבנות" כי מדיהם היו לבנים מהראש עד כף הרגל, כולל גלימות לבנות דמויות כנפיים – נחתו וניקו את רחובות העיר מאשפה לראשונה. בשנים המעטות ששירת, הקולונל
נשען על ניסיונו בימי המלחמה ועל ניסיונו כמהנדס תברואה כדי להנהיג חידושים – כולל טאטוא רחובות מקיף ושיטתי, כוח ניקיון ואיסוף במדים, ומיחזור חובה – שהועתקו בידי ערים ברחבי המדינה….**
וורינג מת ב-1898, באירוניה כתוצאה מקדחת צהובה שחלה בה בעת ניקוי קובה במהלך המלחמה בין ספרד לארצות הברית. הניו יורק טיימס הספיד אותו במאמר נרחב והכריז
[ש]ניקוי רחובות ניו יורק, לראשונה בזיכרונו של הקשיש שבתושביה,… [היה] הבולט ביותר וללא ספק המועיל ביותר באופן הרחב ביותר מבין מעשיו.
הטיימס המשיך וציין שכנציב הרחובות יכול היה וורינג ליישם את "הידע התיאורטי והמעשי שרכש במקצוע הנדסת התברואה שלו". ועם זאת "יכולתו המנהלית" ו"ניסיונו הצבאי" היו אולי חשובים אף יותר, לפי הטיימס. "הוא מצא את כוח ניקיון הרחובות המון, והשאיר אותו צבא", הכריז המאמר. אכן, "כוח ניקיון הרחובות" של וורינג היה כה יעיל וכה פופולרי שכאשר הגברים השתתפו במצעדים נתקלו ב"תשואות" הציבור.
הטיימס ייחס את הנהגתו של וורינג של מריטוקרטיה לשינוי הן של הכוח והן של תפיסת הציבור אותו.
הכוח שצעד בתוך מחיאות הכפיים של אזרחי עמיתיו כלל בחלקו הגדול את אותם גברים שהרכיבו אותו לפני כן. אבל בעוד שקודם כלל גברים שחבו את מקומותיהם ל'פוליטיקה', ושאיש מעולם לא חשב למחוא להם כפיים כפי שלא חשבו לעשות זאת בעצמם, הפך לכוח של גברים שחבו את מקומותיהם לביצוע נאמן של עבודתם, ושהושרה בהם כבוד עצמי בידיעה העובדה הזאת….
בגלל עבודתו של וורינג, לפי הטיימס, "אין גבר או אישה או ילד בניו יורק" שאינם "חבים לו הכרת תודה על שהפך את ניו יורק, בכל חלק, למתאימה הרבה יותר למגורים מכפי שהייתה כשלקח על עצמו את ניקוי הרחובות".
פעילי קידמה רבים גם הרעיפו שבחים על וורינג ועל עבודתו. ג׳ייקוב ריס כתב משפט מפורסם – "מטאטא הקולונל וורינג הוא שהכניס אור לראשונה לשכונת העוני". ג׳ורג׳יה ביבר ג׳דסון, אחת החברות הראשונות במשפחת רחוב הנרי של ליליאן וולד – "האחות הרביעית שהעלמה וולד ביקשה ממנה להצטרף אליה" – נזכרה בהמשך חייה בעבודת הקולונל –
רחוב הנרי וסביבתו, רחוב צ׳רי והשבילים הצרים של הלואר איסט סייד, היו אז המון תוסס של ריקבון וחוסר סדר. אשפה הושלכה לרחובות להירקב ולהתנוון ולהצמיח מחלות.
בא הקולונל וורינג ו"הכנפיים הלבנות" שלו, שעשו יותר למען הבריאות מכל גוף אחר בניו יורק. הוא ניקה את הרחובות המגדלים מחלות, הרחובות הרוחשים ריקבון ופירוק.
גם וולד שיבחה את וורינג יותר מפעם אחת. בסיפורה החוזר על החוויה שהביאה אותה למפעל חייה – שהובלה על כבישים שבורים… מעל מזרנים מלוכלכים וערימות אשפה", הקפידה להוסיף שכל זה קרה "לפני שהקולונל וורינג הראה את האפשרות של רחובות נקיים גם באותו רובע, — …."
מועדון הנערים הראשון בבית הקהילה ברחוב הנרי, שנקרא מועדון גיבורי אמריקה, דן בכל אסיפה באמריקני בולט. בדחיפת וולד הם "נתנו מקום של כבוד לקולונל וורינג, שניקה את הרחובות…." אבל וולד לא נאלצה לעבוד קשה כדי לשכנע את נערי השכונה שוורינג ראוי למקום בפנתיאון הגיבורים שלהם. קבוצת נערים אחרת, מועדון הות׳ורן, נפגשה בבית הקהילה "בימים שבהם המטאטא הגדול של הקולונל וורינג טאטא את האיסט סייד המוזנח…". המועדון הזה "מצא את עצמו מתעניין ברחובות נקיים יותר מאשר בספרות". חבר מועדון אחד "קם" באסיפה "להציע שינוי שם" למועדון, בדרישה: "מה הות׳ורן עשה אי פעם למען רחובות נקיים?"
השילוב של חוק בנייני הדירות מ-1895, ממשל שינוי שהיה מוכן לאכוף אותו, וגאונותו של הקולונל וורינג הוביל להישגים אמיתיים במאמצי העיר להפוך את סביבתה לנקייה, בריאה ובטוחה יותר. שנה אחת בלבד אחר כך הביט ריצ׳רד גילדר לאחור בגאווה בשינויים – "'החוקים החדשים'", אמר,
"'נאכפו בקפדנות. עבודת הקולונל וורינג בניקוי הרחובות, אכיפת תנאי תברואה טובים יותר בבנייני הדירות, חוקי בריאות מחמירים וטובים יותר, ריצוף הרחובות באספלט, ושיפור [של] בנייני הדירות עצמם, כל אלה תרמו לשיפור התנאים בקרב העניים, שנאלצים לחיות במגורים צפופים אלה.'"
——-
*אך נדרשה עוד עבודה. הקיץ, החל מיוני, כונה "עונת… השלשולים", ואפילו עד 1908 "1,500 תינוקות מדי שבוע [מתו] לאורך מזג האוויר החם". (נתונים מג׳וזפין בייקר, ראשת מחלקת היגיינת הילד של העיר)
** ה"מיחזור החובה" – שכבר הונהג בבוסטון – חייב משקי בית להפריד אפר ופסולת מזון משאר האשפה שלהם.
ביבליוגרפיה
Baker, S. Josephine, Fighting For Life, NY: The Macmillan Company, 1939.
“Colonel Waring,” New York Times, October 30, 1898.
Duffus, R.L., Lillian Wald: Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939.
Lee, Jennifer 8, “He Cleaned the Streets, and Left the Presidency to Others,”
Section: City Room, Blogging from the five boroughs, New York Times, October 1, 2009 12:56 PM https://cityroom.blogs.nytimes.com/2009/10/01/he-cleaned-the-streets-and-left-the-presidency-to-others/?_r=0 Current 8/9/16 (link is only working in Chrome).
New York City, Department of Sanitation About, History https://www1.nyc.gov/assets/dsny/about/inside-dsny/history.shtml (Current 8/3/16).
“Reform in Tenements: Health and Morals of Their Inmates Improved,” New York Times,November 28, 1896.
Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y: Henry Holt & Co., 1915.
Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston: Little Brown, and Company, 1934.
Whelan, Anne, “Georgia Beaver Judson, a Pioneer With Lillian Wald; Little Realized Inevitable Scope of Settlement Work,” The Bridgeport Sunday Post, June 4, 1939.
איורים
The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Street sweeper with hand cart.” The New York Public Library Digital Collections. 1896. Link to Illustration 10/1/21
The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Street sweeper.” The New York Public Library Digital Collections. 1896. Link to Illustration Current 10/1/21
The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Street sweeper.” The New York Public Library Digital Collections. 1896. Link to Illustration Current 10/1/21
The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Policeman & street sweeper.” The New York Public Library Digital Collections. 1896. Link to Illustration 10/1/21
New York City, Dept. of Sanitation and Street Cleaning, “Policeman, street cleaners. Two men hose down street, others with brooms. Boys watch. (nd) DORIS NY Link to Illustration Current 10/1/21
New York City, Department of Sanitation and Street Cleaning, “Street cleaners on loaded Gramm 6-ton truck. Two men in civilian dress in drivers seat; onlookers. Link to Illustration Current 10/1/21
נכתב ב-2020





