רחוב ריבינגטון

→ הקודםהבא ←

"למה שלא תגורי עם הבנות האלה?" – ההרפתקה מתחילה

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

ליליאן וולד זנחה את לימודי הרפואה וביקשה ממרי ברוסטר, "חברה מבית הספר להכשרת [אחיות]", "לחלוק" את "המיזם" החדש שלה. השתיים החליטו לעבור אל הלואר איסט סייד של ניו יורק, "לחיות בשכונה כאחיות, להזדהות איתה חברתית, ובקיצור, לתרום לה את אזרחותנו".

אף שהייתה חלוצה, הרעיונות של ליליאן וולד לא היו חדשים, ולא היו ייחודיים. בתי קהילה – שבהם פעילים חברתיים הקימו בתים בשכונות עוני כדי לחיות ולעבוד בקרב העניים – החלו להופיע כמעט עשור לפני שוולד החלה בניסוי שלה. קבוצת גברים בעלי השכלה אוניברסיטאית הקימה את הראשון – טוינבי הול בלונדון שבאנגליה – ב-1884. אמריקנים, להוטים לייבא את הרעיון לארצות הברית, הלכו בעקבותיהם עד מהרה. סטנטון קויט הקים את אגודת השכונה (לימים בית הקהילה האוניברסיטאי) בלואר איסט סייד של ניו יורק ב-1886. ג׳יין אדמס הקימה את האל האוס בשיקגו ב-1889, וג׳יין רובינס ואחרות הקימו באותה שנה את בית הקהילה האקדמי ליד בית הקהילה האוניברסיטאי.

גם הרעיון של וולד לספק שירותי סיעוד מיומנים לעניים בבתיהם לא היה חדש. החל מ-1859 ביקרו אחיות מוכשרות באנגליה חולים עניים וטיפלו בהם במסגרת שיטה שנקראה סיעוד מחוזי. עד 1890 העסיקו יותר מעשרים ארגונים בארצות הברית לפחות אחות מוכשרת אחת כל אחד למטרה זו. הסניף הנשי של המיסיון של העיר ניו יורק, אחד המוקדמים שבהם, שלח אחות שהוכשרה בבלווי לטפל בעניים חולים החל מ-1877. גם החברה לתרבות אתית בעיר ניו יורק החלה להעסיק אחות לעבודה זו. בעיר הולדתה של וולד העסיק בית החולים ההומיאופתי של רוצ׳סטר אחות שביקרה בבתיהם עניים חולים החל מ-1891.

אך מיזמה של ליליאן וולד היה שונה בדרך אחת לפחות. לפני שהחלה בעבודתה, אף בית קהילה לא התמקד בשירותי סיעוד, וסיעוד מחוזי, מצדו, לא ניתן בדרך כלל באמצעות בתי קהילה. תרומתה הייחודית של וולד תהיה הקמת בית הקהילה הראשון שהתמחה במתן טיפול סיעודי לעניים.

כדי למצוא כסף למימון תוכניתה פנתה וולד אל גב׳ סולומון לוב, פילנתרופית עשירה שסייעה לממן את שיעורי הסיעוד שוולד העבירה לאחרונה לתושבי הלואר איסט סייד. גב׳ לוב תזכור תמיד את הערב שבו ביקרה אצלה וולד, "'אדומת לחיים ונרגשת, כמעט נרגשת מדי מכדי לדבר, מפצירה בלהט [בי]… לעזור בסיוע לשכנים החולים והעניים האלה ולכל מי שדומים להם'". אחרי שליליאן עזבה, קראה גב׳ לוב לבתה נינה לוב (לימים ורבורג): "'עברתי חוויה נפלאה! … דיברתי עם אישה צעירה שהיא או משוגעת או גאון גדול'".

גב׳ לוב אמרה לבתה שהיא מעדיפה להאמין שוולד "'היא גאון, ולכן אבקש מדודך ג׳ייקוב [שיף] לעזור לי לתת לצעירה הזאת את ההזדמנות שלה'". היא קבעה פגישה כדי להכיר את האחות הצעירה והנלהבת לשיף, בנקאי עשיר הנשוי לבתה החורגת. אחרי הפגישה הסכימו גב׳ לוב ומר שיף לעזור לליליאן וולד להגשים את חלומה.

אחרי שהבטיחה וולד תמיכה כספית, ביקשה עזרה ממכרה אחרת שאינה מנויה בשם – "אישה צעירה שבמשך שנים מילאה תפקיד חשוב בחייהם של אנשים רבים בצד המזרחי". באמצעות האישה הזאת הוכרה ל"שני גברים ש… ידעו הכול על הרובע של העיר" שאליו "רצתה להיכנס". השניים – צ׳ארלס סטובר ואדוארד קינג – סייעו להקים ב-1886 את אגודת השכונה (בית הקהילה האוניברסיטאי). צ׳ארלס סטובר היה כומר פרסביטריאני מוסמך. אדוארד קינג, יצרן אותיות דפוס מסקוטלנד, היה פעיל איגוד עובדים ומנהיג האגודה הסינתטית על שם קונט, קבוצה להשכלה עצמית של עובדים. הוא לימד פועלים בלואר איסט סייד קורסים בהיסטוריה יוונית ורומית.

וולד, יחד עם ברוסטר, פנתה אל קינג וסטובר "מיד" כדי שיעזרו להן למצוא מקום מגורים בלואר איסט סייד. "מבלי לעצור כדי לברר את… מניעיי", נזכרה בהערכה בהמשך, "…הם יצאו איתי מיד, בגשם שוטף, לחפש ברחובות שלטי 'להשכרה'". הארבעה בילו יום ארוך וחסר פירות בחיפוש אחר חדרים, חיפוש שנעשה קשה יותר גם בגלל שוולד "נאחזה בתרבות של [קיום] חדר אמבטיה…". זו הייתה מותרות נדירה ביותר – ברוב בנייני הדירות הוותיקים בשכונה היו "בתי כסא" בחצר, ואף שבחלק מהבניינים החדשים יותר היו שירותים בפנים, כל דיירי הקומה חלקו אותם והם היו בדרך כלל מלוכלכים.

אחרי שעות של חיפוש, כשהארבעה החלו להתייאש, העלה צ׳ארלס סטובר רעיון. "למה שלא תגורו עם הבנות האלה ברחוב ריבינגטון 95?" שאל. הוא התכוון לבית הקהילה האקדמי, שנוסד כמה שנים קודם לכן בידי קבוצת צעירות אידיאליסטיות ומשכילות.

וולד וברוסטר פעלו על פי הצעתו. בתוך ימים ספורים "מצאו" את עצמן "אורחות בשולחן ארוחת הצהריים של בית הקהילה האקדמי ברחוב ריבינגטון". בית הקהילה שכן ב"בית ישן ויפהפה עם דלתות מהגוני כבדות שהפרידו בין שני החדרים הגדולים בקומה הראשית". "החדר הקדמי של הבית" הכיל "ספרייה וחדר אסיפות". "חדר האוכל של הדיירים", שנמצא מאחור, "שימש למועדונים, או, יחד עם החדר הקדמי, לריקודים, למסיבות ולישיבות מכל הסוגים". בבית הקהילה הייתה גם "חצר אחורית מרווחת".

מארחותיהן של וולד וברוסטר בארוחת הצהריים בבית הקהילה האקדמי היו "נשים רציניות" שהעניקו "חברות מעוררת מחשבה". זמן קצר אחרי הפגישה קיבלו האחיות הצעירות את החלטתן. הן יעברו לרחוב ריבינגטון.

ביבליוגרפיה

Adler, Cyrus, Jacob H. Schiff: His Life and Letters, Garden City, NY: Doubleday, Doran and Co., Inc., 1929, vols. I & II

Baker, S. Josephine, Fighting For Life, NY: The Macmillan Company, 1939

Bremner, Robert H., “Lillian Wald,” biographical entry, in Edward T. James et al, eds.,Notable American Women 1607-1950, Cambridge, MA: The Belknap Press of Harvard University Press, 1971, v. 3, pp. 526-529

Buhler-Wilkerson, “False Dawn: The Rise and Decline of Public Health Nursing in America, 1900-1930,” in Lagemann, Ellen Condliffe, Nursing History: New Perspectives, New Possibilities, NY: Teachers College, Columbia University, 1983

Bullough, Vern and Bonnie Bullough, The Care of the Sick: the Emergence of Modern Nursing, NY: Prodist, 1978

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, The Emergence of Modern Nursing, 2d ed., London: The Macmillan Co., 1969

Cohen, Naomi W., Jacob H. Schiff: A Study in American Jewish Leadership, Hanover, NH: Brandeis University Press, 1999

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister: The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989

Davis, Allen F., Spearheads for Reform: The Social Settlements and the Progressive Movement, 1890-1914, New York, Oxford University Press, 1967

Dolan, Josephine A., Goodnow’s History of Nursing, Eleventh Edition, Philadelphia: W.B. Saunders Co., 1963

Duffus, R.L., Lillian Wald: Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939

[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald: Angel of Henry Street [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY: Julian Messner, Inc., 1948

Feld, Marjorie N., Lillian Wald: A Biography, Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press, 2009

Friess, Horace L., Felix Adler and Ethical Culture: Memories and Studies, edited by Fannia Weingartner, NY: Columbia University Press, 1981

Holden, Arthur C., The Settlement Idea: A Vision of Social Justice, New York: The Macmillan Co., 1922

Lagemann, Ellen Condliffe, A Generation of Women: Education in the Lives of Progressive Reformers, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1979

Mottus, Jane E., New York Nightingales: The Emergence of the Nursing Profession at Bellevue and New York Hospital 1850-1920, [Revision of thesis-Ph.D.), New York University, 1980], Ann Arbor, MI, UMI Research Press, c1981, 1980

Muncy, Robyn, Creating a Female Dominion in American Reform, 1890-1935, New York: Oxford University Press, 1991

Simkhovitch, Mary Kingsbury, Neighborhood: My Story of Greenwich House, NY: W. W. Norton & Co., Inc., 1938

Trachtenberg, Leo, “Philanthropy That Worked,” From City Journal, Winter 1998https://www.city-journal.org/html/8_1_urbanities-philanthropy.html Current May 2, 2013

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y: Henry Holt & Co., 1915

Wald, Lillian D., “The Nurses’ Settlement in New York,” read at the International Congress of Nurses, Buffalo. The American Journal of Nursing, Vol. 2, No. 8 (May, 1902), pp. 567-575 Published by: Lippincott Williams & Wilkins Article Stable URL:https://www.jstor.org/stable/3401585 JSTOR Current May 2, 2013

Waugh, Joan, Unsentimental Reformer: The Life of Josephine Shaw Lowell, Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1997

Yost, Edna, American Women of Nursing, Philadelphia: J.B. Lippincott Co., 1947

נכתב ב-2014