וולד – עבודת ילדים בבנייני דירות צפופים

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

בביקוריה בחולים בבנייני הדירות של עיר ניו יורק נתקלה ליליאן וולד באופן קבוע בילדים שחיו חיי עמל מתמיד. הילדים האלה עבדו כעבדי משק בית, בסדנאות יזע, כשליחים, מצחצחי נעליים ומוכרי עיתונים, כנערות קופה, כעובדי מפעלים וכאוספי סמרטוטים – בקיצור, כמעט בכל עבודה פשוטה שהייתה קיימת באותה תקופה.

וולד, שהושפעה עמוקות ממה שראתה, הצטרפה עד מהרה לפעילי שינוי בעלי השקפה דומה כדי להיאבק נגד עבודת ילדים. עד סוף שנות ה-90 יצרה וולד ברית קרובה, ארוכת טווח ויעילה נגד עבודת ילדים עם פעילת שינוי אחת בפרט, פלורנס קלי. קלי, פעילת קידמה ידועה וסנגורית נגד עבודת ילדים, הפכה עד תחילת המאה לשותפת הבית לטווח ארוך של וולד וחלק ממשפחת רחוב הנרי.

כבר ב-1889 פרסמה קלי את ילדינו העמלים, פולמוס נגד עבודת ילדים גדוש באנקדוטות שוברות לב המגובות בנתונים מוצקים. חלק ניכר מנתוניה של קלי לספר הזה הגיע ממפקד האוכלוסין של ארצות הברית מ-1880, שהעריך שלפחות 1,118,000 ילדים בין גילאי עשר לחמש עשרה עמלו ב

"כל ענף שאפשר להעלות על הדעת: מפעלי זכוכית ותאורה חשמלית; מפעלי משי, כותנה וצמר; עבודות גומי, לבנים וחרס; בתי חרושת לטפטים, טבק הרחה, סיגרים, חולצות, פריכיות, סלים…."

ילדינו העמלים טען שהמפקד אכן הפחית בהערכה את מספר "הילדים מרוויחי השכר… בארצות הברית". זה היה בין השאר מפני שכל כך הרבה ילדים הועסקו בבתיהם, מה שהפך את עבודתם לבלתי נראית כמעט לרוב המתבוננים מבחוץ. (Kelley, Our Toiling Children, 1889, p.4.) קלי תמכה בטענתה בדוחות מדינה, שבהם מצאה ש"ילדי יצרני הביגוד בעיר ניו יורק מתחילים לעבוד" כבר "בגיל ארבע, כשכוח עבודתם זמין, תחת שיטת הניצול של ייצור בבניין הדירות, לשליפת חוטי הבסטה." (Kelley, Our Toiling Children 1889, pp.3-4, Blumberg, Florence Kelley, pp. 99-100, citing Our Toiling Children.)

במאמר שנכתב יותר מחמש עשרה שנים אחר כך פירטה קלי את הדרכים שבהן עבדו עובדים צעירים מאוד בבתי בנייני הדירות. נוסף על "שליפת חוטי בסטה", כתבה, הם הועסקו כדי "לתפור כפתורים, להדביק קופסאות ותוויות, להסיר עלי טבק ולבצע שלל פעולות פשוטות…." הם יכלו לטפל במשימות האלה, הוסיפה, "בקלות כפי שהם יכולים ללמוד את עיסוקי גן הילדים." (Kelley, Ethical Gains, 1905, pp. 7-8)

קלי השתמשה גם בעדות עדי ראייה כדי להדגיש את נקודתה על נפוצות עבודת הילדים בבית. היא ציטטה את עדותו משנת 1884 של העיתונאי הברוקליני תיאודור גרונו, שדיווח שבביקורו ב"בתים" בבנייני דירות שבהם "התנאים התברואתיים" היו "נוראים", ראה "ילדים בני ארבע עד שש יושבים על הרצפה… שולפים חוטים מבגדים." (Kelley, Our Toiling Children, 1889, p. 19, quoting Commissioner C. F. Peck, Report of the Bureau of Labor Statistics of New York, 1884.)

קלי שיתפה גם את עדותה של נערה בת שלוש עשרה או ארבע עשרה שעבדה בעסק ה"חייטות" "קרוב לשנה…." הנערה הצהירה,

"'אני עובדת על מכונת תפירה; הייתי בבנייני דירות וראיתי ילדים בני שבע עד שתים עשרה בעבודה. * * * לפעמים שניים או שלושה מועסקים בכל סדנה. כשעסוק, הם עובדים מ-7 בבוקר עד 9 ולפעמים עד 10 בלילה. הילדים שולפים חוטי בסטה. חלקם עובדים לפי יחידה, והמחיר הרגיל הוא שני מעילים לסנט.' (Kelley, Our Toiling Children, 1889, p. 23) באותה שנה העידו מספר עובדי סיגרים ומסרו מידע יקר ערך על"

באותה שנה העידו מספר עובדי סיגרים ומסרו מידע יקר ערך על מרכזיות עבודת הילדים בעבודתם. חלק מהצהרותיהם מצוטטות באיור א׳ להלן.

איור א׳

עדות עובדי הסיגרים

דוח לשכת הסטטיסטיקה של העבודה של ניו יורק, 1884, מאת הנציב ק.פ. פק, (עמ׳ 171,162,181,180,148, מצוטט ומוזכר ב-Kelley, Our Toiling Children, 1889, pp. 19-21)

"'כל הילדים בבנייני דירות עובדים. ראיתי כאלה בני תשע ועשר בעבודה.'

'ראיתי ילדים מועסקים בבתי חרושת סיגרים בבנייני דירות בגילים שבין שש, הייתי אומר, לארבע עשרה; הם הוחזקו מחוץ לבית הספר ונאלצו לעבוד כמעט כל משך זמן בלי שום תקנה לגבי זמן, ובקושי היה להם זמן לסיים את ארוחותיהם….'

'ראיתי שמונה אנשים עובדים בחדר קטן אחד בגודל כשתים עשרה על ארבע עשרה. אחד מהשמונה היה ילד קטן שלא היה יותר מבן תשע, מלוכלך ובלוי באופן שאין לתאר.'

'בעונות העסוקות אפשר לראות מספר רב של ילדים העוסקים בהסרה והכנה של טבק; מספר המועסקים כך יהיה בממוצע יותר מעשרים לבית, והגילים נעים מחמש לארבע עשרה; הם עובדים מאחת עשרה עד ארבע עשרה שעות ביום, לפעמים יותר. הם לא עובדים שעות ארוכות כמו המבוגרים אבל מספיק כדי להרוג אותם במהירות.'

'הילדים במקצוע שלנו מגויסים לשירות מגיל תשע, ומשם ואילך הם עובדים די בקביעות עד שמגיעים לגיל שבו נוטלים אחריות של גבר ואישה. אני זוכר היטב בניין דירות אחד שבו התנהל ייצור. * * * הבניין שימש בית חרושת בבניין דירות, ודרו בו משפחות שמספרן בממוצע חמישה או שישה חברים. * * * רוב המשפחות האלה אכלסו שני חדרים * * * שני החדרים האלה שימשו סדנה, וכמובן מגורים; ברוב המקרים לא היה אוורור…. הם מקבלים כמות מסוימת של טבק מהמנהל, מספיקה לשבוע או חצי שבוע, לפי העניין, והוא מוכן בידי הילדים כדי שההורים יעבדו אותו; הטבק מונח על הרצפה, והסדנה והמטבח בחדר אחד. אם משהו ממנו מצטבר, מתחיל להזיע, וצחנתו נישאת באוויר; ואז הוסיפו לזה את קדרת התבשיל המהבילה על התנור, שבה האישה מכינה ארוחת ערב, ואתם יכולים לדמיין איך האוורור צריך להיות….'

'בבית אחר ישבו הילדים על הרצפה מלוכלכים וטינופים; הם ייבשו טבק על המיטה כמילוי; באופן כללי מצאתי את המקומות האלה ללא אוורור….'"

ג׳ייקוב ריס – חברה הקרוב ומורה הדרך של וולד מימיה הראשונים בלואר איסט סייד – היה שותף נוסף במאבקה בעבודת ילדים. ריס זכה לתהילה כעיתונאי חושף בעבודתו פורצת הדרך כך חיה המחצית השנייה, שפורסמה ב-1890. הוא המשיך ב-1892 בחשיפה של עבודת ילדים שכותרתה ילדי העניים. האחרון נשען על אנקדוטות אישיות שוברות לב, המאוירות בנדיבות בתצלומים שצילם ריס עצמו של הילדים שפגש.

ספרו של ריס, כמו של קלי, תיאר עבודה כקבועה כמעט בחייהם של ילדי העניים של ניו יורק. "בתשעה בנייני דירות שהיו מלאים בעובדים בבית", כתב, "מצאנו חמישה ילדים בעבודה שהודו שהם מתחת לארבע עשרה. שתיים היו נערות בנות תשע. שני בנים אמרו שהם בני שלוש עשרה. (Riis, Children of the Poor, p. 95) בביקור וסקר בלתי פורמלי של "כיתת ערב של תשעה עשר בנים ותשע בנות", מצא ריס ש

"נערה אחת בת שתים עשרה תפרה מעילים בסדנת יזע…. ארבע הנערות הקטנות ביותר היו בנות עשר, ואחת מהן עבדה אצל בעל סדנת יזע ו'סיימה עשרים וחמישה מעילים אתמול', אמרה בגאווה…. שלוש האחרות שמרו על התינוק בבית; אחת מהן מצאה זמן לעזור לאמה לתפור מעילים כשהתינוק ישן. (Riis, Children of the Poor, p. 111.)"

העובדים בבית שריס וקלי חקרו ייצרו או גמרו את רוב אם לא כל המוצרים הקטנים שלא דרשו מכונות או עבודה מיומנת, כולל ביגוד, פרחים מלאכותיים, תכשיטי תלבושת, תחרה, קוסמטיקה ואביזרי שיער, סיגריות ועוד. (Trattner, Crusade for Children, p. 146).

ניסיונה המוקדם של וולד עצמה בלואר איסט סייד הדהד את המחקרים והתצפיות של קלי וריס. כאחות מבקרת התמודדה וולד מדי יום עם שיטה שפרחה על ילדים העושים עבודה מייגעת שעות ארוכות בשכר נמוך בחדרים מלוכלכים, צפופים, בעלי אוורור לקוי ושורצי מחלות. בהסתכלות לאחור ב-1915 נזכרה ש

"כשהלכנו מבית לבית לטיפול בחולים, התנהל ייצור בבנייני הדירות בקנה מידה שאינו קיים כיום. בלא מעט תדהמה ראינו צעצועים ובגדי תינוקות, ולפעמים אוכל עצמו, מיוצרים בתנאים שלא היו מתקבלים במפעלים, אפילו באותה תקופה. (Wald, House, pp. 152-153)"

ג׳ייקוב ריס, תוך שימוש במיומנותו הניכרת לנגוע במיתרי לבם של קוראים, סיפר לקהלו את סיפורה של ילדה קטנה עם מחלה חמורה שמנעה ממנה ללמוד אך לא מנעה ממנה לעבוד בסדנת יזע. הוא כתב,

"…מאז שמכונת התפירה מצאה את דרכה, עם משכנתת בעל סדנת היזע, גם לשכונות העוני האיטלקיות, אנטוניה הקטנה… תפסה את מקומה בין המרוויחות כשאינה על ספסל הלימודים. ברגע שנלקח, המקום שלה לתמיד. מחלה, אלא אם כן קטלנית, אינה תירוץ לפטור מעבודת הפרך של בניין הדירות. כשלאחרונה נעדרה ילדה איטלקייה קטנה, בקושי בשנות העשרה שלה, מהכיתה בבית הספר המקצועי ברחוב מוט כל כך זמן שמורתה הלכה לביתה לחפש אותה, מצאה את הילדה בחום גבוה, במיטה, תופרת מעילים, בעיניים נפוחות, בקושי מסוגלת לשבת. (Riis, Children of the Poor, p. 21)"

כמו ריס, נתקלה גם וולד בתופעה של ילדים שנאלצו לעבוד בעודם חולים. "ביום חג ההודיה אחד", כתבה,

"נשאתי מתנה מילדים אמידים מבין מכריי לילד קטן ברחוב ווטר שהעדרו מגן הילדים דווח בגלל מחלה. הוא חלה באבעבועות רוח, ומצאתי אותו, בפנים סמוקות, יושב על שרפרף קטן, עובד על מכנסיים קצרים עם בני משפחה אחרים. (Wald, House, pp. 153-155)"

ילדים בריאים היו, כמובן, פרודוקטיביים עוד יותר. ריס מספר את סיפורה של "סוזי הקטנה", שעבודתה "הדבקת פשתן על מכסי פח לבקבוקי כיס" הייתה "אחד ממאה ומשהו המקצועות, בלתי אפשריים לחלוטין לסיווג" ש"פוגשים בבנייני הדירות של העניים". ריס צילם את סוזי הקטנה בעודה מדביקה את הפשתן, אך "ידיה" היו "זריזות ומהירות כל כך שאפילו הפלאש לא יכול היה לתפוס את זרועה הנעה, אלא איבד אותה לגמרי…."

ריס המשיך לתאר את סוזי כ

"דוגמה לילדי בניין הדירות שעבודתם מתחילה מוקדם ומסתיימת מאוחר. החנות שלה היא ביתה. כל בוקר היא גוררת לחצר שלה ברחוב צ׳רי צרורות כבדים של קופסאות פח קטנות, כבדות מדי לגילה בן שתים עשרה, וכשהיא מסיימת לרוץ בשליחויות ולהרוויח בכך כמה פרוטות, תופסת את מקומה ליד השולחן ומדביקה מאתיים לפני שמגיע זמן בית הספר הערב. אז היא הרוויחה שישים סנט – 'יותר מאמא', היא אומרת בחיוך. 'אמא' גמרה 'מכנסיים קצרים' לבעל סדנת יזע, בסנט ורבע לזוג עבור קיפול וחפירת הכנף והתקנת כפתורים; אבל היא לא יכולה להכין יותר משתיים וחצי תריסר ביום, כשהיא גם צריכה לטפל בתינוק." (Riis, Children of the Poor, pp. 109-110) (Image of Susie is at p. 110)"

ריס מיהר להצביע על כך שבכל הנוגע לחיי עבודה, "סוזי הקטנה" לא הייתה שונה מרוב – אם לא כל – הילדים שהכירה –

"מבין מאה החברות הקטנות של סוזי בסמטה – בקושי אפשר לכנות אותן חברות למשחק – חלקן עשו פרחים מלאכותיים, חלקן קופסאות נייר, בעוד הבנים הרוויחו כסף מ'צחצוח' או ממכירת עיתונים." (Riis, Children of the Poor, p. 111)"

לפעמים, במיוחד כשהורה היה חולה או נעדר, עבודת הילדים בבנייני הדירות לא רק השלימה את הכנסות המשפחה אלא התבררה כרוב שכרה השבועי. ריס הבחין ש

"כמעט בכל מקרה שנצפה על ידי ד״ר דניאלס [אן דניאל], שכר הילדים, כשהיו ילדים עובדים, היה החלק הגדול יותר מהכנסת המשפחה. דוגמה אחת היא אישה עם בעל חולה שחפת, שנמצא בטיפולה. האישה כובסת ויוצאת ביום, כשיכולה להשיג עבודה כזאת. שלושת הילדים, בני אחת עשרה, שבע וחמש, שלא סופרים את התינוק, באופן מפתיע, עובדים בבית בכיסוי כפתורי עץ במשי בארבעה סנט לגרוס. הבכור הולך לבית הספר, אבל עובד עם השאר בערבים וביום שבת וראשון כשהאם עושה את הגמר. הרווחים המשולבים שלהם הם בין 3 ל-6 דולר בשבוע, כשהילדים מרוויחים שני שלישים. שכר הדירה הוא 8 דולר בחודש." (Riis, Children of the Poor, p. 101)"

כתוצאה מתצפיותיהם, מחקריהם וביקוריהם היומיים אצל העניים, למדו וולד, קלי וריס ש"[כ]שהעבודה מתבצעת בבית, אפשר לנצל ומנצלים את כל חברי המשפחה בלי קשר לגיל או להגבלות חוקי המפעלים." (Wald, House, pp. 153-155) שלושת פעילי השינוי, יחד עם אמריקנים רבים אחרים, יגיעו לטעון ששיטת בניין הדירות או סדנת היזע שללה מעובדיה הילדים חינוך הגון, בריאות טובה וכל צורת תקווה לעתיד. (Trattner, Crusade for Children, p. 146)

פעילי שינוי כמו וולד, ריס וקלי המשיכו להשתמש בראיות אנקדוטליות ובנתונים אחרים שנצברו כדי לטעון את טענתם על רעות עבודת הילדים לחיי העובדים הצעירים. אך עד מהרה החלו להרחיב את היקף ביקורתם, וטענו שמוסד עבודת הילדים השפיע לא רק על העובדים הבודדים, אלא גם על רווחת החברה האמריקנית כולה. פעילי שינוי הצביעו על כך שאוריינות חיונית להצלחת צורת ממשל רפובליקנית השולטת בעצמה, ושחינוך ציבורי אוניברסלי הוא המפתח להבטחת המספר המרבי של מבוגרים אוריינים. הם ראו בעבודת הילדים בבנייני הדירות או בסדנאות היזע גורם מרכזי בערעור ניסיונותיהם להפוך חינוך אוניברסלי למציאות. קלי טענה ש

החובה האצילית ביותר של הרפובליקה היא שמירה עצמית באמצעות טיפוח כל ילדיה כך שהם, בתורם, יהפכו לאזרחים נאורים השולטים בעצמם." (Kelley, Ethical Gains, 1905, p. 3)

. וולד נתנה תיאורים רבים של ראיות עדי ראייה שעבודה בסדנאות יזע בבנייני דירות מנעה לא פעם מילדים ללמוד. היא כתבה ש

בדיקת הנוכחות בבית הספר של ילדים העושים עבודת בית מעידה על קשרה להיעדרות. ג׳וזפין, בת אחת עשרה, נשארת מחוץ לבית הספר לעבוד בגמר; פרנצ׳סקה, בת שתים עשרה, כדי לתפור כפתורים על מעילים; סנטה, בת תשע, כדי לבחור אגוזים מהקליפה; קתרין, בת שמונה, תופרת תוויות; טיפי, בת שמונה אחרת, עוזרת לאמה לסיים; ג׳וזפה, בן עשר, עובד מיומן בפרחים מלאכותיים." (Wald, House, p.155)

וולד גילתה גם שיום אחד ילד בא "לבקש עזרה מהאחות בחדר העזרה הראשונה בבית הקהילה". כשגילתה האחות ש"ראשו הראה עדות להזנחה" (במילים אחרות, היו לו כינים), שאלה איך מצבו "חמק" מתשומת לב המפקחים הרפואיים של בית הספר. תשובתו (או היעדרה) הבהירה לה שהילד "מעולם לא היה בבית הספר". "חקירה" נוספת מיידית "חשפה" את קיומה של "סדנת יזע במרתף" שבה "חמישה ילדים" שגרו שם "עסקו בייצור שקיות נייר שהאם מכרה לסוחרים קטנים". אף אחד מחמשת הילדים, "שכולם נולדו באמריקה, מעולם לא היה בבית הספר". כשעובדי בית הקהילה "נזפו בילדים האחרים בבניין הדירות על כך שלא הפנו… את תשומת הלב לשכניהם הקטנים", הם השיבו שהם עצמם לא ידעו על קיום" חמשת הילדים כי "'הם מעולם לא יצאו לשחק'". (Wald, House, p. 155-156, story retold in Wald, Windows, pp. 195-196)

קלי המחישה את ההשפעות הרעות של עבודת בית ועבודת ילדים על החינוך בסיפור שהתרחש אפילו אחרי שחוקי עבודת הילדים נכנסו לתוקף –

באביב 1903, גננת [מורה] בעיר ניו יורק, בהבחינה בהיעדרם מכיתתה של אח ואחות איטלקים בני ארבע וחמש, ובביקור בביתם, נאמר לה בידי אמם שאי אפשר לוותר עליהם מעבודתם כדי ללכת לגן הילדים. הם עסקו בעטיפת נייר צבעוני סביב חלקי חוט מתכת, ליצירת גבעולי פרחים מלאכותיים שהמשפחה ייצרה בביתה בבניין הדירות, האחיות הבוגרות יותר עשו את העלים והעלי כותרת, וחברי הקבוצה האחרים יצרו פרחים ושרביטים שלמים." (Kelley, Ethical Gains, 1905, pp. 6-7)

החוקים הקיימים שאמורים היו לאסור סוג זה של עבודת ילדים לא יכלו לעזור במצב הזה, בגלל פרצות רבות בחקיקה. כשמבוגרים מודאגים הביאו את העניין לתשומת לבו של "סוכן נוכחות" של בית הספר, נאמר להם שלפי חוק 1903 הילדים היו "פטורים" מלימודים עד "יום הולדתם השביעי". כשפעילי שינוי הביאו אז את העניין ל"תשומת לבו" של "מפקח המפעלים", הוא

ציין שהמקרה לא נראה כמהווה הפרה של חוק המפעלים, מכיוון שהילדים לא קיבלו שכר, והקבוצה בעבודה לא חרגה מהמספר שהותר ברישיון לייצר פרחים מלאכותיים בביתם בבניין הדירות. (Kelley, Ethical Gains, 1905, pp. 6-7)

כשהיה צורך להעביר סחורות מסוחרי ביניים לעובדי בנייני הדירות, כתבה קלי בהמשך, כמה ילדים "הוקרבו בהחזקתם מחוץ לבית הספר כדי לשמש בהמות משא, בכל פעם שהסחורות היו כאלה שאפשר לסמוך עליהן בבטחה בידי ילד." (Kelley, Ethical Gains,1905, p. 24) בניסיון להעלות מודעות – וללא ספק לדקור את מצפונו של קהלה (בעיקר נשים), נשאה קלי נאום באוהיו שבו ציינה ש

אתמול, ברחוב כאן בסינסינטי, ראיתי ילד קטן מאוד נושא הביתה מסגרות ובטנה, וקטיפה, ללבנות מה שהיו ללא ספק כובעי נשים יפים מאוד שנשות סינסינטי ילבשו. הם ייגמרו תחת שיטת הניצול." (National Child Labor Committee, Report, Jan. 1907, pp. 178-179

חוקרים אחרים הגדילו את סיפורי האימה של צעירים שעבדו. הם מצאו ילדים בני שלוש בלבד מיישרים עלי טבק, וצעירים בני ארבע מציבים מכסים על קופסאות. חוקרת של ליגת הצרכנים גילתה בזוועה שילדה בת שבע שותקה כתוצאה מעבודתה הבלתי פוסקת בסדנת יזע בבניין דירות. הצעירה עבדה מאז שהייתה בת שלוש, "'יום אחרי יום עם רגליים קטנות משולבות, שולפת חוטי בסטה מבגדים.'" רגליה המשולבות ללא הפסקה, בשילוב היעדר תנועה, גרמו לשיתוק הילדה. (Lubove, Progressives, p. 210).

מרי ואן קליק, מזכירת הוועדה לעבודת נשים של ניו יורק, פרסמה ב-1910 דוח שתיאר איך הזוועות האלה נמשכו גם אחרי עשורים של ניסיונות של פעילי שינוי לשים קץ לעבודת ילדים בבנייני דירות. הדוח, שכותרתו Child Labor in Home Industries, ציין שכפי שתיארה קלי לעיל, אפשר היה לצפות בקלות בילדים מתחת לגיל "שלא היו מורשים להיכנס למפעל" ברחובות "נושאים צרורות בגדים או קופסאות פרחים מלאכותיים מסדנה לבית". כשנכנסה לבניין הדירות עם סדנת היזע – זה שהיה ברחוב תומפסון – מצאה חוקרת שהעסיקה הוועדה

אם וארבעה ילדים מייצרים פרחים מלאכותיים. הנערה הבכורה הייתה בת אחת עשרה. אחותה הייתה בת תשע, אחיה הקטן היה בן שבע, ואחות קטנה הייתה בת חמש. שלושת הילדים הגדולים יותר זה עתה חזרו מבית הספר, אבל הילדה הצעירה ביותר הייתה צעירה מדי ללכת, ועבדה כל היום בהפרדת עלי הכותרת של פרחים מלאכותיים. הילדה הבכורה בת האחת עשרה הייתה מעוותת. היא לא הייתה גדולה מילדה בת חמש. (Van Kleeck, Child Labor, 1910, p. 145)

החוקרת גילתה גם, בשאלת העובדים, ש

האם והילדים עובדים עד עשר או אחת עשרה בלילה, ומה שלא סיימו בלילה הם חייבים לקום בזמן לסיים בבוקר לפני תחילת בית הספר. הילדה הקטנה, אנג׳לינה, אמרה שעשתה את העבודה שהמורה נתנה לה בבית לפני בית הספר בבוקר. "הבוקר", אמרה, "קודם עשיתי את הכתיבה, אחר כך עשיתי את הכפל בשתיים, ואז את הכפל בשלוש, כדי שלא יהיה לי כל כך הרבה לעשות." (Van Kleeck, Child Labor, 1910, p. 145)

בית הספר נראה כמעט כחופשה לילדים כמו אנג׳לינה, שאמרה גם לחוקרת, "אני אוהבת את בית הספר יותר מהבית. אני לא אוהבת את הבית. יש יותר מדי פרחים." (Van Kleeck, Child Labor, 1910, p. 146)

קלי תיארה בחריפות את המצב –

הילדים ששנות בית הספר שלהם מוקרבות לצורך להיות זמינים להביא ולשאת הם מפסידים, פשוט וברור. כך גם הבנים והבנות הקטנים האומללים שעדיין צעירים מדי להביא ולשאת, אך אפשר להעסיק אותם בהשחלת חרוזים ובשליפת חוטי בסטה, בהדבקת קופסאות ושקיות, בעטיפת נייר סביב רצועות חוט מתכת ליצירת גבעולים לפרחים מלאכותיים, בחפירת הגרעינים מאגוזים, או בשבירת האגוזים עצמם." (Kelley, Ethical Gains, 1905, p. 48)

וולד הדהדה את קלי, אף שבפחות פרובוקטיביות, בסיכום ההשפעות הרעות של עבודת ילדים על הצלחתם המאוחרת של עובדים בודדים ושל החברה:

אנו יודעים שרווחה גופנית בחיים מאוחרים יותר תלויה במידה רבה בטיפול מוקדם, שרק בנים ובנות יוצאי דופן יכולים להימלט מהשפעות המזיקות של עבודה מוקדמת, ושהיעדר הכשרה אחראי לחלק העצום של הבלתי מיומנים ובלתי מועסקים בקרב העובדים." (Wald, House, p. 133)

נוסף על כתיבתם, לקחו פעילי שינוי כמו קלי, ריס ווולד את סיפוריהם המרגשים למסע הרצאות ולאולמות הנשפים ולחדרי האורחים של חבריהם העשירים. משם השיגו גישה לאולמות מחוקקים ולבתי הממשל של המדינה. בהרצאותיו הציג ריס שקופיות פנס קסם של התצלומים שצילם. קלי, לפי כל הדיווחים נואמת דינמית ומרתקת, פנתה לקבוצות נשים ברחבי המדינה והעירה אותן לפעול בקהילותיהן. וולד הייתה מיומנת בשכנוע מעגל חבריה הפילנתרופים העשירים התורמים ההולך ומתרחב להשתמש במשקלם הפוליטי הניכר – וגם בכספם – כדי לתמוך בביטול עבודת ילדים.

עד 1904 הודה מורה דרכה של וולד ג׳ייקוב שיף, איש עסקים ופילנתרופ שתמך בה ובבית הקהילה ברחוב הנרי כספית מההתחלה, שוולד השפיעה עליו לפעול כבעל ברית בנושא עבודת ילדים. אף שראה את עצמו שמרן בהרבה ממרבית אנשי הקידמה, האמין גם הוא, כמו וולד, קלי ואחרים, שהתנגדות לעבודת ילדים לא רק עזרה לילדים בודדים אלא קידמה את מטרות הרפובליקה. במכתב שכתב באותה שנה למנהיג התרבות האתית פליקס אדלר (כותרת), הצהיר ש

'לבי, אני לא צריך לומר לך, הוא, כמו שלך, בענייני הילדים, הן מסיבות אהדה והן מסיבות מעשיות, כי איננו יכולים לצפות שהגזע האמריקני העתידי יהיה חסון אם נתיר לבריאות ולמוסר של הילד להיות מוחלשים.' (Adler, Jacob H. Schiff, I, p. 296)

בעבודה קשה, התמדה וסנגוריה בשנים הדועכות של המאה ה-19, הצליחו פעילי קידמה כמו וולד, ריס וקלי להרחיב את התמיכה במטרה נגד עבודת ילדים. הם עשו זאת עם מספר גדל והולך של בעלי ברית נחושים – מאזרחים עממיים ובעלי תודעה קהילתית בעיירות ובערים ברחבי המדינה, ועד אקדמאים, פוליטיקאים ואנשים עשירים וחזקים שידעו כיצד לנווט בסבך הפוליטי ולהוציא חקיקה מוועדה, להעבירה ולחתום עליה.

ביבליוגרפיה

Adler, Cyrus, Jacob H. Schiff:  His Life and Letters, Garden City, NY:  Doubleday, Doran and Co., Inc., 1929, vols. I & II. Schiff to Professor Felix Adler, January 22, 1904, I p. 296.

Blumberg, Dorothy Rose, Florence Kelley:  The Making of a Social Pioneer, New York:  Augustus M. Kelley, 1966, pp. 99-100, 163, 165-169.

Bradbury, Dorothy Edith, Four Decades of Action for Children; A Short History of the Children’s Bureau, Washington, D.C. : U.S. G.P.O., 1956. Series:           Bureau publication (United States. Children’s Bureau), no. 358.  Prologue. Full text PDF available at https://www.ssa.gov/history/pdf/child1.pdf     Current 9/8/2021

Carson, Mina, Settlement Folk:  Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930, Chicago: University of Chicago Press, 1990. Carson noted: “The settlers believed [in] … what Florence Kelley called ‘the right to childhood’:  provision of the minimal conditions conducive to the child’s healthy development.” p. 110   “In Some Ethical Gains through Legislation (1905), Florence Kelley [said]…:  ‘The noblest duty of the Republic is that of self-preservation by so cherishing all its children that they, in turn, may become enlightened self-governing citizens.’” p. 110. 

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939, p. 87. 

Goldmark, Josephine, Impatient Crusader:  Florence Kelley’s Life Story, Urbana:  University of Illinois Press, 1953. 

[Kelley] Wischnewetzky, Florence Kelley, Our Toiling Children, Chicago: Women’s Temperance Publication Association, 1889, pp. 3-4, p. 19-21, (quoting Commissioner C.F. Peck, Report of the Bureau of Labor Statistics of New York, 1884, p. 143), 23.  Full text available at https://florencekelley.northwestern.edu/archives/kelley/   Current 9/8/2021

Kelley, Florence, Some Ethical Gains Through Legislation, New York: The Macmillan Company, 1905, pp. 3, 6-7 7-8, 24, 48.

Lindenmeyer, Kriste, “A Right to Childhood”:  The U.S. Children’s Bureau and Child Welfare, 1912-46, Urbana:  University of Illinois Press, 1997.

Lindenmeyer writes, “In her 1905 publication, Some Ethical Gains through Legislation, Progressive Era reformer Florence Kelley wrote that ‘a right to childhood…follows from the existence of the Republic and must be guarded in order to guard its life.’” p. [1]

Lubove, Roy, The Progressives and the Slums: Tenement House Reform in New York City, 1890-1917, np:  University of Pittsburgh Press, 1962, p. 210. 

National Child Labor Committee, Florence Kelley, Secretary. Reports from State and Local Child Labor Committees and Consumers’ Leagues, George Hall, Arthur O. Lovejoy, Henry J. Harris, H. Wirt Steele, Edward W. Frost, Scott Nearing, I. A. Loos, C. B. Wilmer, Benjamin J. Baldwin, Charles L. Cone, A. J. McKelway, Millie R. Trumbull, Phebe T. Sutliff, A. M. Beardsley, Florence L. Sanville, Daniel Miller, Edith M. Howes, Florence G. Taylor, Catharine Avery, Geraldine Gordon, Florence Kelley and Samuel McCune Lindsay, Annals of the American Academy of Political and Social Science , Vol. 29, Child Labor (Jan., 1907), pp. 142-183.  Published by: Sage Publications, Inc. in association with the American Academy of Political and Social Science Article Stable URL: https://www.jstor.org/stable/1010431  Jan. 1907, pp. 178-179.

Riis, Jacob, The Children of the Poor, New York: Charles Scribner’s Sons, 1908 (c1892), pp. 21, 95, 101, 109-110, 111.  Full text available at:  https://archive.org/details/childrenofpoor00riisuoft/mode/2up?view=theater (openlibrary.org) Current 9/8/2021

Riis, Jacob A., How the Other Half Lives How the other half lives, studies among the tenements of New York, by Jacob A. Riis, New York: C. Scribner’s Sons, 1890. Full text available at https://www.gutenberg.org/files/45502/45502-h/45502-h.htm    Image of “Susie” is at p. 110 Current 12/21/2021.

Stambler, Moses, The Effect of Compulsory Education and Child Labor Laws on High School Attendance in New York City, 1898-1917, Source: History of Education Quarterly, Vol. 8, No. 2 (Summer, 1968), pp. 189-214 Published by: History of Education Society. Stable URL: https://www.jstor.org/stable/367352  

Stambler writes, “The General Secretary of the National Child Labor Committee, Owen R. Lovejoy, noted the extensive lobbying conducted by the Committee and stressed the intimate connection between child labor legislation and compulsory education.  In his article appropriately entitled, ‘The Functions of Education in Abolishing Child Labor,’ [1908] he perceived compulsory education as a means to humanitarian ends and a positive way of meeting the pressure of displaced children. Lovejoy realized that, ‘Reforms of the abuses of child labor are accomplished by two methods: compulsion and attraction.’ He stressed the need for both the negative prohibition of child labor legislation plus the ‘positive legislation for compulsory school attendance.’ (24),” pp. 197-198

Trattner, Walter I., Crusade for the Children:  A History of the National Child Labor Committee and Child Labor Reform in America, Chicago: Quadrangle Books, 1970, p. 146-7.

Historian Trattner’s research further validates the anecdotes and data of Wald and Kelley.  He succinctly and eloquently summarizes their findings in his work on American child labor as follows:

“Child labor in the tenements combined the evils of long hours, low wages, and monotonous work in filthy, badly ventilated, and overcrowded rooms, with the degradation of neglected education and shattered health; few other kinds of labor sapped the strength and spirits of children quite so pervasively.” p. 146.

“Almost any commodity small enough to be carried and not requiring the use of elaborate machinery or highly skilled labor could be manufactured or finished at home.  The work varied from pulling bastings—usually the task of the youngest ones—to sewing on buttons, putting linings in coats, making artificial flowers, stringing beads, embroidering lace, or making cigarettes, hair brushes, powder puffs, and other small items.” p. 146.

“Children in households that did home work had little chance of receiving a decent education.  Because most of the work could be done by unskilled labor, parents frequently kept their children out of school to help them.  Those children who did attend school would work at home before or after classes, often into the early morning hours, making it virtually impossible for them to keep up with their lessons; thus they would fall behind and then drop out.  If they were of pre-school age—and studies showed that many were—so much the better, for they could work all day without being bothered about school.” p. 147.

Van Kleeck, Mary, Child Labor in Home Industries Author(s): Mary van Kleeck Source: The Annals of the American Academy of Political and Social Science, Mar., 1910, Vol. 35, Supplement. Child Employing Industries (Mar., 1910), pp. 145-149 Published by: Sage Publications, Inc. in association with the American Academy of Political and Social Science Stable URL: https://www.jstor.org/stable/1011407  pp. 145, 146.

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, NY: Henry Holt & Co., 1915, pp. 133, 152-156. 

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934, pp. 195-196.

איורים

התצלומים לקוחים מאוסף הוועדה הלאומית לעבודת ילדים בספריית הקונגרס

Hine, Lewis Wickes, photographer. [1 P.M. Family of Onofrio Cottone, 7 Extra Pl., N.Y., finishing garments in a terribly run down tenement. The father works on the street. The three oldest children help the mother on garments. Joseph, 14, Andrew, 10, Rosie, 7, and all together they make about $2 a week when work is plenty. There are two babies.Location: New York, New York State]. January, 1913. Image. Retrieved from the Library of Congress, https://www.loc.gov/pictures/collection/nclc/item/2018676689/ Current 04/23/2024

Hine, Lewis Wickes, photographer. [Mrs. Tony Racioppo, 260 Elizabeth St., N.Y. 1st floor rear, finishing pants in dirty tenement home. Although it is a licensed house, the whole place is very much run down. The ahllway i.e., hallway is in the same condition as that one at 266 Elizabeth see photo. Baby had bad cough. Mother said recovering from measles.Location: New York, New York State]. February, 1912. Image. Retrieved from the Library of Congress, https://www.loc.gov/pictures/collection/nclc/item/2018677014/  Current 12/8/2021

Hine, Lewis Wickes, photographer. 6 P.M. Callabria family, 647 E. 12th St., N.Y. see schedule Mother finishes clothing. The children paste needle packages onto cards and said they all work at times until 10 or 11 P.M. They are 9, 12, 14 and 15 years old and all go to school. They are undersized. The baby in the cart is one month old. Location: New York, New York State. February, 1912. Image. Retrieved from the Library of Congress, https://www.loc.gov/pictures/collection/nclc/item/2018677012/  Current 04/22/2024

Hine, Lewis Wickes, photographer. Cutting out embroidery on the dirty kitchen floor. Battista family, 259 E. 151 St. N.Y. On the right is the married daughter, who lives down stairs and usually works there. On her right next to the boy is Flora, said to be 9 years old and very much stunted in size. “Been sick.” Next to her is the mother and next is Linda, 11 years old. The baby, dirty and covered with sores, was being handed about. Probably has impetego. Location: New York, New York State. January, 1912. Image. Retrieved from the Library of Congress, https://www.loc.gov/pictures/collection/nclc/item/2018674695/  Current 04/22/2024

Hine, Lewis Wickes, photographer. [Mrs. Raphael Marengin, … St., first floor rear. Pepine, 10 yrs. old, cracking nuts with her teeth. The mother had just been doing the same. Carmine, 8 years old, has cross eyes, and with the boy about same age works too. Some of them work until 8 or 9 p.m. at times. Boy holding baby is foolish. Husband works on railroad part of the time. 10-year-old-girl cracking nuts with her teeth. The mother had just been doing the same. 8-year-old child has cross eyes and works, as well as the boy. New York City, 1911. Manufacture of food in tenement homes is now prohibited in New York State. Location: New York, New York State]. December, 1911. Image. Retrieved from the Library of Congress, https://www.loc.gov/pictures/collection/nclc/item/2018676884/  Current 04/22/2024

Hines, Lewis Wickes, Title: Group of sweatshop workers in shop of M. Silverman. 30 Suffolk St., N.Y. Feb. 21, 1908. Location: New York, New York (State) Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer Date Created/Published: 1908 February 21.

Medium: 1 photographic print. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04454 (color digital file from b&w original print) Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),”(https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine )  Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item.

Call Number: LOT 7483, v. 1, no. 0027-A [P&P] Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print

Link to photo:  https://www.loc.gov/pictures/item/2018673656/ Current 04/22/2024

Hines, Lewis Wickes, Title: Sweatshop of Mr. Goldstein 30 Suffolk St. Witness Mrs. L. Hosford. Location: New York, New York (State) Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer. Date Created/Published: 1908 February. Medium: 1 photographic print. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04455 (color digital file from b&w original print) LC-USZ62-51765 (b&w film copy negative). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),”(https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine ) Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item.

Call Number: LOT 7483, v. 1, no. 0028-A [P&P] Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print  Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/item/2018673658/  Current 04/22/2024

Hines, Lewis Wickes, Title: Group in Sweatshop. Mr. Schneider, 87 Ridge Street Shop located in the second inner court. Group just finishing week’s work. Witness Mrs. Lillian Hosford. Location: New York, New York (State) / Photo 4 P.M. February 21[?], 1908. By Lewis W Hine. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer

Date Created/Published: 1908 February 21. Medium: 1 photographic print.

Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04456 (color digital file from b&w original print) LC-USZ62-19966 (b&w film copy negative) Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),”(https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine )  Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item.

Call Number: LOT 7483, v. 1, no. 0030-A [P&P] Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print  Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/item/2018673661/  Current 04/22/2024

Hines, Lewis Wickes, Title: Group of women in sweatshop of Mr. Sentrei, 87 Ridge Street, second inner court. Small girl is Mamie Gerhino, 202 Elizabeth Street. She might have been 14 years old. Photo 5 P.M., February 21, 1908. Witness Mrs. Lillian Hosford. Location: New York, New York (State) / by Lewis W. Hine. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer.  Date Created/Published: 1908 February 21.

Medium: 1 photographic print. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04457 (color digital file from b&w original print) LC-USZ62-55967 (b&w film copy negative). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),”(https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine )

Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7483, v. 1, no. 0031-A [P&P]. Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/resource/cph.3b03845/    Current 04/22/2024

Hine, Lewis Wickes, Title: Exhibit panel. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer. Date Created/Published: [1913 or 1914?]. Medium: 1 photographic print.

1 negative : glass ; 5 x 7 in. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04927 (color digital file from b&w original print) LC-DIG-nclc-05552 (b&w digital file from original glass negative). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),” (https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine ) Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7483, v. 2, no. 3746 [P&P] LC-H5- 3746. Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print https://www.loc.gov/pictures/item/2018676382/  Current 04/22/2024

Hine, Lewis Wickes, Title: Exhibit panel. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer. Date Created/Published: [1913 or 1914?]. Medium: 1 photographic print.

1 negative : glass ; 5 x 7 in. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04313 (color digital file from b&w original print) LC-DIG-nclc-04931 (color digital file from b&w original print) LC-DIG-nclc-05554 (b&w digital file from original glass negative) LC-USZ62-46384 (b&w film copy negative). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),” (https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine ) Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7481, no. 3750 [P&P] LOT 7483, v. 2, no. 3750 LC-H5- 3750 Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print  Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/item/2018676386/  Current 4/22/2004

Hine, Lewis Wickes, Title: [Taking bags home to be mended. 5 to 11 years old. Market.] Location: [Boston, Massachusetts]. / [Lewis W. Hine] Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer. Date Created/Published: [1917 January 27]. Medium: 1 photographic print. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-05155 (color digital file from b&w original print). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),” (https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine ) Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7483, v. 2, no. 4683-A [P&P]. Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/item/2018677483/  Current 04/22/2024

Hine, Lewis Wickes, Title: Taking bags home to be mended. 5 to 11 years old. Market. Location: Boston, Massachusetts / Lewis W. Hine. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer. Date Created/Published: 1917 January 27. Medium: 1 photographic print. Reproduction Number: LC-DIG-nclc-05154 (color digital file from b&w original print). Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),” (https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hine  ) Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7483, v. 2, no. 4683 [P&P]. Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print   Link to photo: https://www.loc.gov/pictures/item/2018677482/  Current 04/22/2024

נכתב ב-2024