רחוב ריבינגטון ובית הקהילה האקדמי
מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י
וולד וברוסטר עברו אל בית הקהילה האקדמי (שהקימו בוגרות מכללות) ברחוב ריבינגטון 95 בשיאו של משבר כלכלי חמור שפקד את כל המדינה, שנודע בשם פאניקת 1893. מחירי המניות צנחו במאי אותה שנה לשפל חסר תקדים, ועד אוגוסט כבר מיליון אמריקנים היו מובטלים.
באותה תקופה לא האמינו רוב האמריקנים שזה תפקידה של הממשלה הפדרלית לסייע לעניים או להתערב במחזורי העסקים. בעקבות זאת עשו נבחרי הציבור מעט מאוד כדי להתמודד עם המשבר. המונים רעבים בניו יורק נאלצו להסתמך על שיטת החסות של העיר ועל קומץ ארגוני צדקה וולונטריים כדי להשיג עבודה, מזון, קרח (חיוני בימים שלפני המקרר), קורת גג, ביגוד וטיפול רפואי.
רוז כהן, פועלת צעירה בתעשיית הביגוד שהגיעה מרוסיה לארצות הברית ב-1892 בגיל שתים עשרה, נזכרה בהמשך בתנאים הקשים של תושבי הלואר איסט סייד באותה תקופה. "היה שפל בכל העיר, בכל המקצועות", זכרה. המובטלים בשכונה "הסתובבו בטלים, מדולדלים ובלויים". הם "נמנעו זה מזה" כשנפגשו ברחוב, "מתביישים להיראות בטלים… מתביישים בבגדים [הבלויים שלהם]", ונמנעו מ"מבטיהם של האחרים כדי לחסוך זה מזה כאב ובושה".
משפחתה של כהן הייתה נואשת לאוכל, אבל אביה היה גאה מכדי לבקש עזרה. רק כשאמה חלתה, רופא ושכנה שכנעו אותו לבלוע את גאוותו ולבקש סיוע –
"ברוב גסותו הרגילה הורה הרופא עכשיו לתת לאמא מרק עוף, חלב ויין. ורק עכשיו הלך אבא וסיפר לשכנתנו בגלוי על הקשיים שלנו. היא יעצה לו בהיסוס ללכת ולהגיש בקשה ב'רחוב השמיני'. 'רחוב השמיני' היה הכינוי שלנו לצדקות העבריות המאוחדות."
הצדקות העבריות המאוחדות, שהוצפו בביקוש, לא הצליחו לענות ביעילות על צורכי השכונה. חוסר היעילות החריף את בושתו של אביה של כהן:
"ביום שני בבוקר, אחרי שאכל קצת לחם, יצא אבא אל 'רחוב השמיני'. הוא חזר בערב בידיים ריקות וחולה מהשפלה. כשהגיע לבניין כבר עמד שם תור ארוך של אנשים. הוא עמד כל היום וחיכה לתורו. הוא היה רחוק מאוד מה'חלון' כשהמקום נסגר. למחרת בבוקר יצא עם שחר. היום חלף והיה כבר חשוך כששמענו את צעדיו במסדרון. כשפתח את הדלת ראינו זוג רגליים של עוף בולטות מהשקית. אבא התיישב ליד השולחן ובכה כמו ילד."
התורם של וולד, ג׳ייקוב שיף, היה תומך מרכזי בצדקות העבריות המאוחדות ובארגוני פילנתרופיה נוספים. עוד לפני שעברה אל הלואר איסט סייד הציג את האחות הצעירה בפני מנהיגי רבים מהארגונים האלה. ההיכרויות של שיף אפשרו לכל הצדדים לעבוד ביעילות רבה יותר.
וולד יכלה לסייע לצדקות העבריות המאוחדות בחלוקת סחורות ושירותים לעניים. מכיוון שהביאה את תרומות המזון, הכסף והסיוע הרפואי של הארגון ישירות אל בתי מטופליה, דאגה שלפחות כמה אנשים נוספים לא יסבלו את ההשפלה של אביה של כהן, שעמד שעות בתור, פעמים רבות ללא הועיל, בציפייה לעזרה. בכך שהעניקה עזרה בפרטיות בתוך הבית, סייעה להם לשמור על גאוותם ועל כבודם.
במאי 1893 כתב שיף לצ׳רלס פרנק, מנהל הצדקות העבריות המאוחדות – "מטרה אהובה על שיף" – ושאל אם וולד יכולה לסמוך על תמיכתם של רופאי הארגון. הצדקות הסכימו והשאילו לה את רופאיהם. הן סייעו לוולד גם בעניינים אחרים. כבר בחודש הראשון לעבודתה העניקו לה כסף כדי לעזור להעביר "אדם הסובל משגרון" מ"מרתף לח" ל"חדרים שטופי שמש".
גם וולד דאגה לסייע לצדקות העבריות המאוחדות. כש"ד״ר בלומנטל משדרות מדיסון ביצע ניתוח חריג", מצא הארגון את עצמו ב"דילמה" בנוגע ל"טיפול הנכון במקרה". וולד והאחיות שלה נכנסו לתמונה וסיפקו את הטיפול.
ג׳ייקוב שיף דאג גם לכך שלוולד יהיו קשרים עם אנשים בעלי השפעה בממשלת העיר ניו יורק. במכתבו מחודש מאי 1893, שבו ביקש עזרה מהצדקות העבריות המאוחדות, הבטיח לצ׳רלס פרנק שמועצת הבריאות של העיר תעמוד מאחורי עבודתה של האחות הצעירה. וולד הודתה בהמשך שבהסתמך על חסדיו של "ידיד משותף [שיף?]" "פגשה את נשיא מועצת הבריאות", ואמרה, "אני חוששת שבחוצפה למדי, ביקשתי שיינתן לנו איזשהו סמל". הנשיא, שהיה "סובלני" כלפי מה שוולד כינתה "רצינותה העזה", איפשר לאחיות לענוד "תג שבמעגלו חרוטים"
וולד גילתה עד מהרה את כישרונה בדיפלומטיה ואת הכישרון לטפח בעלי ברית חשובים, בכך שהחזיקה את מחלקת הבריאות של העיר מעודכנת בפעילותה ובממצאיה. "כל לילה, במהלך הקיץ הראשון", אמרה, "כתבתי לרופא האחראי, דיווחתי על התינוקות החולים ותיארתי את התנאים הלא תברואתיים שהעלמה ברוסטר ואני מצאנו…". בתגובה העניקה המחלקה "תזכורות מעודדות רבות לכך שמה שאנחנו עושות נחשב מועיל".
וולד השתקעה במקום המגורים החדש שלה בבית הקהילה האקדמי, ועד מהרה עבדו היא וברוסטר יום ולילה בטיפול במטופלים ובהרגעתם. נוסף על העבודה עם הצדקות העבריות המאוחדות, הן סייעו ל"חולה טיפוס" ברחוב לודלו, טיפלו ב"שני ילדים עם חצבת" ובתינוק חולה ברחוב הסטר. בביקור בית טיפוסי ביקרה אחת מהן אישה חולה בשבע בערב והביאה לה פרחים ומצעים נקיים. בעודה שם "הכינה משקה ביצים והשאירה אותה במצב מתאים ללילה".
בתשלום של "שני דולרים" מצאה וולד "שבועיים במקום נעים בהרים", יחד עם טיפול רפואי וארון בגדים הגון, עבור "שרה אינלנדר, נערה צעירה החולה בלב". היא מצאה גם "מקום בחוות פריורי אצל האחים של נצרת, מחוז דאצ׳ס [כך במקור], ניו יורק" לאדם חולה נוסף, ושכנעה את הצדקות העבריות המאוחדות לשלם "עבור הכרטיס שלו לשם", בתקווה ש"כמה שבועות בהרים יחזקו אותו מספיק כדי שיוכל שוב לעבוד".
בשבועות ובחודשים הראשונים האלה נאלצה וולד גם להתמודד עם פחד ועם בורות של מטופלים כלפי כוונותיה ושיטותיה, ולהתגבר עליהם. שכנים חדשים רבים לא רצו לפתוח את דלתותיהם בפני זרות, ולא מעטים היו אמונים על הבלים בנוגע לשיטות רפואה מודרניות. כשניסתה לטפל בילדים של משפחה אחת שחלו בחצבת, סיפרה, רק "אחרי ויכוח רב" הצליחה לשכנע את הוריהם הדואגים והנואשים שאפשר לתת לה לרחוץ את הילדים בלי סכנה.
זמן קצר אחרי שוולד החלה להתמודד עם הנסיבות הקשות לא פעם של תושבי השכונה, הבינה שרובם זקוקים להרבה יותר מסיוע סיעודי כדי לשפר את בריאותם ואת רווחתם. כשמצאה נער בן חמש עשרה מליברפול חי ברחובות, נטוש בידי מי שהביאו אותו לארצות הברית, היא
"[השיגה] לו מיטה ואוכל…, אמבטיה…, בגדים נקיים…, כרטיס מסוכן ההגירה המתאים, ובתוך ימים ספורים החזירה אותו להוריו באנגליה, שאף שהיו עניים, כלל לא כעסו על הנער והיו מוכנים לקחת אותו הביתה."
כשראתה ש"גב׳ ג׳ייקובסון ושני ילדיה" "חסרי בית" ו"בלי עבודה", מצאה וולד לאם משרה באגודת הסיוע לילדים ל"כמה שבועות כמצעת מיטות", ואיתרה "מקום לילדים בשעה" שעבדה. וולד מצאה גם משרת שרת לגבר מובטל אצל חבריה בבית הקהילה האוניברסיטאי. כשהעיתון ההרלד של ניו יורק החל לחלק קרח לעניים, ביקרה וולד את העורך וביקשה שיחלק במקום זה לחם, והסבירה שהאנשים שהיא עובדת איתם עניים כל כך עד שאין להם "מה לשים על הקרח".
גם בימים הקשים ביותר מבחינה כלכלית, לעניים ביותר, הבינה וולד שחשוב להביא לשכניה הנאה ובידור לצד עבודה, אוכל וסיוע רפואי. ביולי 1893 חילקה כרטיסים לפיקניק בחסות הסנטוריום העברי לאמהות ולילדים בשכונתה. בעודה עושה זאת שמה לב ש"חמישה מתוך שבעת הילדים" שנבחרו לנסוע היו "כמעט עירומים". כשהגיעה למסקנה ש"האנשים שאנו פוגשות עניים כל כך עד שחובה לספק בגדים ודמי נסיעה, אחרת הכרטיסים חסרי תועלת", הצליחה וולד להשיג סיוע נוסף לפחות לחלק ממחזיקי הכרטיסים, ואיפשרה להם לקנות בגדים ותחבורה כדי להגיע לפיקניק.
בחודשים הראשונים האלה למדה וולד לא פחות משסייעה. היא החלה לספוג את תרבות הלואר איסט סייד ולהעריך את כוחם ואת תושייתם של תושביו. בהמשך נזכרה בחיוניות של רחובות הקיץ, רחובות שרחשו אדם עשרים וארבע שעות ביממה. "יש צורך", אמרה, "לבלות קיץ בשכונה שלנו כדי להבין עד הסוף את התנאים שבהם גדלים אלפי ילדים." "לילה אחד", נזכרה, בחודש הראשון שלה "בצד המזרחי", "ללא שינה בגלל החום", "נשענה מהחלון והביטה למטה אל רחוב ריבינגטון" בשתיים בלילה. בהמשך זכרה את המחזה שנגלה לעיניה:
"החיים התנהלו שם במלוא הקצב. כמה מרוכלי העגלות [כך במקור] עוד מכרו את מרכולתם. על שפת המדרכה ממש מתחת לחלוני ישבה אישה, רגליה במרזב, רכונה מרוב תשישות, תינוק אל חזה. מדרגות הבריחה מאש, שנחשבו למקומות השינה הנחשקים ביותר, היו עמוסות בצעירים ביותר ובמבוגרים ביותר; ילדים ישנו על המדרכות, על מדרגות הבתים ובעגלות הרוכלים הריקות; כמה גברים ונשים נועזים יותר התנודדו עם מזרן או כרית לעבר שפת הנהר או הפארקים."
מחזות הקיץ האלה בשעות הלילה המאוחרות ובבוקר המוקדם היו הכלל ולא היוצא מן הכלל בשכונה החדשה שלה. "פעמים רבות מאז אותו קיץ של 1893", גילתה בהמשך, "ראיתי מראות דומים."
וולד יצרה קשרים גם עם שותפותיה לבית, ובמשך העשורים הבאים עבדה בצמוד עם רבות מהנשים שהכירה בבית הקהילה האקדמי. היא מצאה אותן "רציניות", "מעוררות מחשבה" ובעלות "חוש הומור מציל". ובכל זאת, עד סוף אוגוסט הרגישה צורך במקום משלה. היא כתבה לגב׳ לוב:
העבודה שלנו אינה זהה לעבודת בית הקהילה האקדמי, ועכשיו, עם תחילת עבודת החורף הרגילה שלהם, יש להקצות את החדרים שאנו תופסות לעובדות שיכולות להקדיש את כל זמנן לעבודה הספציפית של הבית, שהיא, כידוע לך, בעיקר עבודה עם מועדונים.
היא וברוסטר החליטו לפרוש לדרכן העצמאית.
הערה:
העמוד של הצדקות העבריות המאוחדות אינו זמין באינטרנט אקספלורר, אך זמין בכרום. https://www.jbfcs.org/about/agency-history/#.VWh9kM9VhBc
ביבליוגרפיה
Adler, Cyrus, Jacob H. Schiff: His Life and Letters, Garden City, NY: Doubleday, Doran and Co., Inc., 1929, vols. I & II
Buk-Swienty, Tom, The Other Half: The Life of Jacob Riis and the World of Immigrant America, NY: W.W. Norton & Co., 2008
Carson, Mina, Settlement Folk: Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930, Chicago: University of Chicago Press, 1990
Cohen, Naomi W., Jacob H. Schiff: A Study in American Jewish Leadership, Hanover, NH: Brandeis University Press, 1999
Daniels, Doris Groshen, Always a Sister: The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989
Davis, Allen F., Spearheads for Reform: The Social Settlements and the Progressive Movement, 1890-1914, New York, Oxford University Press, 1967
Duffus, R.L., Lillian Wald: Neighbor and Crusader, New York: The Macmillan Company, 1939
[Epstein], Beryl Williams, Lillian Wald: Angel of Henry Street [author’s name on title page is “Beryl Williams”], NY: Julian Messner, Inc., 1948
Feld, Marjorie N., Lillian Wald: A Biography, Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press, 2009
Lubove, Roy, The Progressives and the Slums: Tenement House Reform in New York City, 1890-1917, np: University of Pittsburgh Press, 1962
Muncy, Robyn, Creating a Female Dominion in American Reform, 1890-1935, New York: Oxford University Press, 1991
Simkhovitch, Mary Kingsbury, Neighborhood: My Story of Greenwich House, NY: W. W. Norton & Co., Inc., 1938
כתבי וולד, הספרייה הציבורית של ניו יורק:
מכתבים ודוחות מאת וולד:
To ?, July 7, 1893
To Jacob H. Schiff, 59 Cedar St., from LDW, 95 Rivington St., Aug. 29, 1893
Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y: Henry Holt & Co., 1915
Waugh, Joan, Unsentimental Reformer: The Life of Josephine Shaw Lowell, Cambridge, Mass: Harvard University Press, 1997
Woods, Robert A. and Albert J. Kennedy, The Settlement Horizon: A National Estimate, New York: Russell Sage Foundation, 1922
תצלומים ותמונות
NYC, Muncipal Archives Photo Gallery, 89-95 Rivington Street Link to Illustration (1980s, might not be same building) Current 9/5/13
NYPL, Rivington Street, University Settlement Library, https://digitalgallery.nypl.org/nypldigital/id?100886 n.d, Current 9/5/13
Library of Congress Digital Collections, “The Ghetto, New York,” Rivington Street, Detroit Publishing Co. 1880-1920 Link to Illustration Current 9/5/13
See also Link to Illustration Current 9/5/13
Eleanor Roosevelt Paper’s project has one of the above pictures, dated 1909, from LC:
https://www.gwu.edu/~erpapers/teachinger/glossary/college-settlement.cfm Current 9/5/13
NYPL, Street Peddler, Lower East Side, nd https://digitalgallery.nypl.org/nypldigital/id?806176 Current 9/5/13
NYPL, Market Day in Jewish Quarter of Lower East Side, 1912, https://digitalgallery.nypl.org/nypldigital/id?464306 Current 9/5/13
NYPL, New York, Essex and Hester Streets, 190_ https://digitalgallery.nypl.org/nypldigital/id?837003 Current 9/5/13