בית הקהילה ברחוב הנרי – ההתחלה: המעבר לרחוב הנרי

הבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

תוך שנה מהמעבר לרחוב ג׳פרסון הבטיחה ליליאן וולד את הכסף, הצוות והקשרים כדי להרחיב את השפעתה. עבודתה התרחבה כעת הרבה מעבר להיקפה המוגבל הראשוני של סיעוד העניים. היא הפכה למשאב שכונתי יקר ערך במגוון רחבות נוספות – סייעה באופן סדיר לאנשים למצוא עבודה, חילקה תרומות ממוסדות צדקה, ארגנה טיולים ואירחה חגיגות חג. עד סתיו 1894 החדרים הקטנים בקומה העליונה של בניין הדירות ברחוב ג׳פרסון כבר לא הספיקו. הגיע הזמן לעבור.

ג׳ייקוב שיף וליליאן וולד נקטו צעדים מוחשיים כדי להעביר את מה שהחל להיקרא בית הקהילה של האחיות למקום מרווח יותר. בנובמבר 1894 כתב שיף למרי ברוסטר שהוא

מחפש בית מתאים, ברחוב הנרי או ברחוב מדיסון, שנראה, לפי עצת העלמה וולד, כמיקום שבו יש… למקם את הבית המוצע….

עד האביב שלאחר מכן מצאה וולד את המקום ה"מתאים". היא תשכן את בית הקהילה של האחיות ברחוב הנרי 265 – ממש ליד המקום שבו קיימה את שיעור הסיעוד הגורלי שהביא אותה לגור בלואר איסט סייד.

רחוב הנרי היה פעם שכונת מגורים טובה, שבה גרו בעיקר קווייקרים. בעיני וולד, ה"רחוב… עדיין נשא עדויות להדר החברתי שחלף". בגלל מיקומו והנופים ממנו שמר על קסם ניכר. "מנקודה ליד הבית", אמרה וולד, אפשר היה לראות שלושה מגשרי ניו יורק "ומגדליהם, מפוארים אם לא עשירי סיפורים כמו הגשרים של לונדון ופריז". "מקומות היופי" האחרים הסמוכים התחרו "עם כל מה שאפשר למצוא בעיר". מעבר לרחוב מבית הקהילה ו"במערב, מביטים על… גגות… בנייני העירייה", נוף שהציע גם, לפי וולד, מראה מדהים של שקיעה. בהליכה מזרחה פגשו "כנסייה ציורית ישנה שעומדת יותר ממאה שנה… ועדיין מושכת מבקרים….".

רחוב הנרי 265 עצמו היה אחד מכמה "בתים מפוארים" ישנים ברחוב שעדיין היו קיימים. מכיוון ש"רבים מהבתים הישנים והיפים של האיסט סייד נבנו בידי נגרי רהיטים שהגיעו מאנגליה במהלך מלחמת 1812", ידעה וולד שהבניין בנוי בצורה איתנה. לביניה דוק חשבה שהמבנה בן שלוש הקומות "מקסים בהחלט", עם "הבעה פתוחה ושלווה". בשעתו טופחו גנים בבלוקים הפנימיים מאחורי כמה מהבתים הישנים, ורחוב הנרי 265 כלל "מרפסת… אחורית שצפתה על חצר קטנה".

למרות הפוטנציאל, הקסם, המיקום והיתרונות המבניים, הבניין הוזנח שנים רבות וזקוק היה להרבה עבודה. ה"חצר הקטנה" שצפתה עליה המרפסת "הצמיחה כעת גידול פרוע של אבן, לבנים ועץ רקוב, שבו בני אדם, פיזית ומוסרית, נבלו והתפוררו". אבל בעיני וולד האידיאליסטיות, רחוב הנרי 265 "נתן את עצמו בקלות לטיפולו של המשפץ". שיף רכש את הנכס באביב 1895, סיפק לאחות הצעירה כספים בשפע לשיפוץ הנכס, ו"איפשר" לה יד חופשית "לתקן, לשקם ולשנות" כפי ש"טעמה הכתיב".

עד קיץ 1895 היה הבית ברחוב הנרי מוכן. התרגשותה של וולד מהמעבר הוצנעה מעט בגלל חרטה על עזיבת שכניה ברחוב ג׳פרסון. היא יצרה קשרים חשובים בשנתיים שחיה בחדרים בקומה החמישית – "כל כך יקרים היו הקשרים האינטימיים עם שכנינו בבניין הדירות", אמרה, "שהיינו מסרבות לעזוב אותו".

שכנים רבים של וולד החזירו לה אהבה. כשהיא וברוסטר "בחרו בקפידה גברים משורות המובטלים להעביר את חפצינו", קיוו הנשים לשלם להם, אבל "אף אחד מהם לא נתן לשכנע את עצמו לקחת פרוטה על עבודתו". ושכנה אחת – גב׳ מקריי, ה"שוערת" של בניין הדירות והמגינה האהובה על וולד – עברה עם האחיות לרחוב הנרי, ויתרה על החדרים במרתף שקיבלה ללא שכר דירה, ו"פרשה את חמימותה על המעון החדש".

המעבר של האחיות הצעירות הוצנע בגלל תחילת בריאותה הלקויה של מרי ברוסטר. כבר ב-27 בנובמבר 1894 התברר שהעבודה גובה מחיר מרווחתה. בפברואר 1895 אושפזה. כשהחל להיראות אפשרי שלא תוכל להמשיך בבית הקהילה, שלח לה ג׳ייקוב שיף מכתב תמיכה:

שום דבר לא יעניק לי יותר הנאה מאשר אם תמצאי את עצמך במצב לתת למטרה הגדולה שבה עובדות את והעלמה וולד את המשך שיתוף הפעולה שלך, ואני מעריך מאוד את ההבטחה שבפתק של היום שלך שאת מתכוונת להשקיע מאמץ להישאר קשורה [?] עם העלמה וולד. היי סמוכה ובטוחה שזה עידוד גדול לי אישית.

אחרי שעזבה את בית החולים עבדה ברוסטר זמן מה כאחות בסניף לווייני של בית הקהילה ברחוב הנרי ברחוב 78 המזרחי 312. היא נישאה לוויליאם סטון בות׳, ספרן ויועץ ספרותי, באוקטובר 1898. הכתובת שמופיעה בתעודת הנישואין שלה היא רחוב הנרי 265, וליליאן וולד רשומה כעדה. פחות משלוש שנים אחר כך, בתחילת אוגוסט 1901, אושפזה באלמה מאטר שלה, בית החולים של ניו יורק, בגלל "מחלת מסתמי לב, דלקת כליות כרונית ודלקת מעי חריפה". היא מתה קצת יותר מחודש אחר כך, ב-16 בספטמבר 1901, בגיל שלושים ושבע.

ביבליוגרפיה

Adler, Cyrus, Jacob H. Schiff:  His Life and Letters, Vols. I & II, Garden City, NY:  Doubleday, Doran and Co., Inc., 1929.

Berman, Paul, “Mary Maud Brewster,” American Journal of Nursing, v. 110(8), August 2010, pp. 62-63.

Bullough, Vern L., and Bonnie Bullough, The Emergence of Modern Nursing, 2d ed., London:  The Macmillan Co., 1969.

Cohen, Rose, Out of the Shadow; A Russian Jewish Girlhood on the Lower East Side, Ithaca:  Cornell University Press, 1995.

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister:  The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989.

Daniels, Doris Groshen, Lillian D. Wald: The Progressive Woman and Feminism, Ann Arbor:  Xerox University Microfilms, c1976 (City University of NY, Ph.D., 1977.

Davis, Allen F., Spearheads for Reform:  The Social Settlements and the Progressive Movement, 1890-1914, New York, Oxford University Press, 1967.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939.

Henry Street Settlement, “Our History,” (Timeline) https://www.henrystreet.org/about/history/ Current 2/1/16

Holden, Arthur C., The Settlement Idea:  A Vision of Social Justice, New York:  The Macmillan Co., 1922.

Lagemann, Ellen Condliffe, A Generation of Women:  Education in the Lives of Progressive Reformers, Cambridge, Mass.:  Harvard University Press, 1979.

Lewensen, Sandra B., Taking Charge: Nursing, Suffrage and Feminism in America, 1873-1920,  Series: Garland reference library of social science ; vol. 660.Development of American feminism ; vol. 1, New York:  Garland Pub., 1993.

New York Times, “Lillian Wald Dies; Friend of the Poor,” (Obituary) Sept 2, 1940.

Notable American Women, 1607-1950; A Biographical Dictionary, Edward T. James, Janet Wilson James, Paul S. Boyer, eds., v. III, Cambridge, Mass.: The Belknap Press of Harvard University Press, 1971.

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y:  Henry Holt & Co., 1915.

Wald, Lillian D., Lillian Wald Papers, New York : New York Public Library, [1983].

Wald, Lillian D., Windows on Henry Street, Boston:  Little Brown, and Company, 1934. 

“William Stone Booth,” Memorial, https://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=133271896 (Current 4/11/16).

Woods, Robert A. & Albert J. Kennedy, Handbook of Settlements (Russell Sage Foundation), NY:  Charities Publication Committee, 1911.

נכתב ב-2016