ליליאן וולד: פעילת קידמה בשירות בריאות הציבור

אחיות בבתי הספר, חלק ג׳

עיריית ניו יורק משלמת עבור אחיות בבתי הספר

לינה רוג׳רס, דיירת בית הקהילה ברחוב הנרי, הייתה אחות בית הספר הראשונה ש"הוצבה ברשימת השכר של עיריית [ניו יורק]" בסתיו 1902. רוג׳רס תיארה את סדרת האירועים שהובילה למינויה כשנאמה בוועידה השנתית של אגודת הבוגרות המאוחדת של האחיות במאי 1908. "אחרי חודש של עבודת ניסוי", נזכרה, "…התוצאות נחשבו מספקות כל כך שמונו שתים עשרה אחיות" ב"ארבעים ושמונה בתי ספר (ארבעה בתי ספר לכל אחות)". אחרי שחלף חודש נוסף החליטה מועצת הבריאות ש"העבודה עברה את שלב הניסוי והוכיחה במלואה את ערכה המעשי כהשלמה לפקחיה הרפואיים".

העיר, שהוצגה לה כך ראיה מכרעת לערכן של אחיות בבתי ספר, "שינתה" עד מהרה את מדיניותה של "אי מתן טיפול" לילדים שהורחקו מסיבות רפואיות. האחיות "קיבלו כעת הוראה בצו של מחלקת הבריאות" "לתת טיפול מקומי מוגדר בכל המקרים" שבהם יכלו התלמידים "להישאר בבית הספר בבטחה" כל עוד קיבלו "טיפול ופיקוח יומי". מעתה והלאה, ילד ש"היה לו מקרה של" מחלה מדבקת קלה וניתנת לשליטה – למשל "גזזת" – יוכל להישאר בבית הספר.

מועצת האומדן והקצאה של העיר הקצתה 30,000 דולר לשנה שלאחר מכן (1903), ש"סיפקו צוות של עשרים ושבע אחיות בשכר של תשע מאות דולר כל אחת בשנה, תחת אחות מפקחת אחת", לינה רוג׳רס. עשרים ושבע האחיות שירתו 219,239 תלמידים ב-129 בתי ספר (125 ציבוריים וארבעה קהילתיים-דתיים).

אחיות בתי הספר המשיכו להשיג תוצאות מרשימות בשנה הראשונה של התוכנית החדשה. לפי רוג׳רס, תחת מערכת הבדיקה הרפואית הישנה "מספר המורחקים היה 10,567 בחודש ספטמבר 1902". בחודש ספטמבר 1903, "עם אחיות בבתי הספר, הורחקו רק 1,101" – בערך עשרה אחוזים מהסך הכולל של השנה הקודמת. עבור "הרבעון שהסתיים ב-3 בדצמבר 1903", הראו נתונים רשמיים ש"ארבע מאות יהיה המספר בפועל של הרחקות לעומת 24,538 תחת המערכת הישנה". זה ייצג ירידה של 98.4% בהרחקות בתוך שנה.


ד״ר תומאס דרלינגטון, נציב הבריאות של העיר ניו יורק, כתב על התוצאות שהשיגה התוכנית החדשה במאמר שפורסם ב-1905. מכיוון שאחיות בתי הספר טיפלו בפועל בילדים, הן הפחיתו את "מספר הילדים המורחקים", ובכך צמצמו "כל הפרעה חמורה… לחינוכם". האחיות גם צמצמו באופן דרסטי את "מקור ההדבקה של ילדי בתי הספר האלה" בביקור בבתיהם ובהדגמה להוריהם איך "לשמור על המשפחה נקייה" מתנאים מסוימים (כמו פדיקולוזיס). דרלינגטון הסיק שמכיוון שילדים נוטרו, ילדים שכבר לא היו מדבקים חזרו לבית הספר במקום להוסיף לרשימות הנעדרים.

אחרי שהתוכנית הפכה לקבועה, גיבשו אנשי מקצוע בתחום הבריאות שגרה לאחות המפקחת ולאחיות בתי הספר. לפי ד״ר ג׳וזפין בייקר, הם "הקימו מרפאה בכל" בית ספר משתתף, ו"סיפקו" למרפאה "תרופות פשוטות". ילדים שאובחנו עם מחלות מדבקות קלות יוכלו כעת לדווח "בכל יום לאחות לטיפול המתאים".

לינה רוג׳רס, כ"אחות מפקחת", הייתה "אחראית מלאה על אחיות בתי הספר". היא שימשה גם איש קשר בין האחיות למערכת בתי הספר. עליה היה "לסדר את ההסדרים להתחלת העבודה בבתי הספר ולוודא" שמחלקת החינוך מספקת "את האספקה הדרושה". תפקידה היה פיקוחי, עם אחריות "ליעילות ולאופי העבודה שמבצעת כל אחות, בכל רובעי העיר". היא קיבלה את כל ה"[ב]קשות למשרת אחות בית ספר", ראיינה "כל מועמדת", חקרה את "האישורים" של כל מועמדת, ואז העבירה את "תוצאות החקירות" יחד "עם המלצתה למועצת הבריאות". אחרי שאחות נשכרה, הקצתה אותה רוג׳רס לכסות בתי ספר מסוימים והעניקה לה לוח זמנים לביקורם. רוג׳רס גם ויסתה את "כמות העבודה המתאימה לכל אחות", בדקה את עבודת כל אחות וביצעה את כל ה"שינויים וההעברות" הנדרשים.

כשאחות נכנסה "לבית הספר בפעם הראשונה", דיווחה "למנהל" וקיבלה "מקום לעבוד בו ואת השיטה לקבלת הילדים שנקבעה בידי המפקח הרפואי". לפעמים מקום העבודה שהוקצה השאיר הרבה מה לרצות. רוג׳רס נזכרה במרחב הראשון שלה כ

המקום היחיד הזמין שאפשר היה למצוא, שהיה פינה של מגרש המשחקים הסגור, כשאדן החלון משמש שולחן. כל התחבושות הנחוצות וכדומה, כולל הקערות בשימוש, סופקו בידי בית הקהילה של האחיות.

בשלב הבא ראיינה האחות את הרופא הבודק וקיבלה נתונים מה"כרטיסים" שלו או שלה – שם הילד, המחלה שהייתה לו, תאריך שבו נצטווה בטיפול, תאריך ההרחקה ותאריך הקבלה מחדש. האחות העתיקה את המידע הזה ל"סט כרטיסים כפול" משלה, ארגנה את הכרטיסים לפי כיתה ושלחה "אחראי" ללוות "מספר מוגבל של ילדים" למרפאתה המאולתרת בעודה מכינה את "שולחן החבישה" שלה. כשהסט הראשון של הילדים טופל, אחראים הביאו אחרים שנזקקו לטיפול, כש"כל ילד חוזר לכיתה ברגע שטופל, וכך נמנעים עיכוב ובלבול".

לפי דרלינגטון, אחיות לא ביצעו אבחנות, ותפקידן בטיפול היה מוגבל. הן הורשו לטפל רק במספר מוגבל של מחלות: "פדיקולוזיס, דלקת הלחמית, גזזת, אימפטיגו, פבוס, מולוסקום קונטגיוזום וגרדת". כל אחות טיפלה במקרים אלה "כפי שהורו לה", תוך שימוש ב"כללים מוגדרים" שניתנו לה "כיצד לטפל" ב"מקרים שנשלחו אליה לטיפול".

מהלך הטיפול כפי שהותווה על ידי מחלקת הבריאות

פדיקולוזיס. – להשרות את הראש והשיער בחלקים שווים של נפט ושמן מתוק, למחרת לשטוף בתמיסת אשלגן פחמתי (כפית אחת למשקל קווארט אחד של מים) ואחריה סבון ומים. להסרת "ביצי כינים" להשתמש בחומץ חם.

פבוס, גזזת של הקרקפת. – מקרים קלים: לקרצף בתמיסת סבון ירוק, לעקור שערות, לכסות בקולודיון גמיש. מקרים חמורים: לקרצף בתמיסת סבון ירוק, לעקור שערות, למרוח תמיסת יוד ולכסות בקולודיון גמיש.

גזזת של הפנים והגוף. – לשטוף בתמיסת סבון ירוק ולכסות בקולודיון גמיש.

גרדת. – לקרצף בתמיסת סבון ירוק, למרוח משחת גופרית.

אימפטיגו. – להסיר גלדים בתמיסת סבון ירוק, למרוח משחת משקע לבן (אמוניה-כספית).

מולוסקום קונטגיוזום. לסחוט את התוכן, למרוח תמיסת יוד על קיסם צמר גפן.

דלקת הלחמית. – לשטוף בתמיסת חומצת בור."

שנים אחר כך תזכור ד״ר ג׳וזפין בייקר את "שורות הנערות הקטנות עם צמותיהן מוסטות קדימה על עיניהן כדי שהאחיות יוכלו להביט דרך שיערן" בחיפוש אחר כינים. "שיטת התקיפה" הספציפית הזאת, ציינה, לא הייתה נטולת "סכנות" – כל האחיות שעבדו בבתי הספר "חטפו מדי פעם כינים בעצמן". אפילו בייקר, "שנדירות נאלצה" לעשות את "עבודת הבדיקה", לא יכלה להימנע מ"ההדבקה הזאת בכמה הזדמנויות".

במקרה של "מחלות עור מידבקות", האחות "החילה" "טיפול מגן כדי למנוע התפשטות הזיהום". אחרי שנעשה כך, הילד "יכול היה להישאר בבית הספר בבטחה בלי סכנה להדביק אחרים".

אחיות לא טיפלו, עם זאת, בטרכומה, וילדים עם המחלה המדבקת החמורה הזאת – שעלולה להסתיים בעיוורון – לא נשארו בכיתה עם ילדים לא נגועים. במקום זאת הקימה העיר "כיתות מיוחדות" בבתי הספר, שבהן הילדים הנגועים "יכלו להמשיך בלימודיהם אך לא הורשו לכל מגע עם שאר הילדים בבתי הספר".

כל אחות בית ספר ניהלה "רישום של כל המקרים שטופלו על ידה בבתי הספר שלה" וסיפקה לרוג׳רס "דוח כתוב שבועי". רוג׳רס סקרה, תיקנה ותקנה את הדוחות השבועיים ואז כתבה "סיכום כללי" ש"העבירה למפקח הראשי". רוג׳רס גם נפגשה עם כל אחות באופן אישי בבית הספר מדי שבוע.

תפקיד אחות בית הספר לא הסתיים בטיפול בילדים בתוך בית הספר ובשליחתם חזרה לכיתה. לפני שעזבה כל אחד מבתי הספר שלה נאלצה האחות לבקר אצל מזכיר בית הספר ולקחת עותק של "רשימת שמות הילדים שהורחקו בידי המפקח הרפואי" – ילדים ש"נעדרו בשל מחלה". אחר כך ביקרה כל אחד מהילדים האלה בביתו. לפעמים השתמשה בביקורים האלה כדי "להדריך הורים בדרך הנכונה לטפל" בילדים בבית; בפעמים אחרות ביקרה אצל מי ש"לא חזרו לבית הספר לבדיקה חוזרת ביום שקבע מפקח בית הספר". רוג׳רס אפיינה את ה"חלק הזה בעבודת אחיות בתי הספר" כ"החשוב ביותר בהרבה בהשפעתו הישירה". היא ראתה את ה"טיפול שניתן לילדים בבתי הספר" כ"משפר מצב", ואת זה "שניתן בבתים" כ"החלק המונע של הכול".

אף שהמפקחים הרפואיים שלחו "כרטיסי הרחקה" הביתה עם כל ילד נגוע, הכרטיסים התבררו לא פעם כחסרי תועלת. הורים רבים לא ידעו לקרוא אנגלית ו/או לא הבינו מינוח רפואי. לפעמים אפילו לא ניסו לקרוא את הכרטיסים, אלא השאירו אותם "לא פתוחים", מונחים "מאחורי שעונים ועל מדפי האח". ה"חובה הראשונה" של האחות הייתה אפוא "להסביר מדוע הילד" "נשלח הביתה" מבית הספר.

האחות סיפרה אחר כך ל"הורים מה צריך לעשות" כדי שהילד יבריא ויוכל לחזור לבית הספר. היא כללה לא פעם "הדגמה מעשית" כיצד לטפל במחלה תוך מתן הוראות. במקרים של כינים ראו האחיות את עצמן עוסקות ב"עבודת מיסיון ביתית, מלמדות משפחות שלמות ששמפו וסירוק במסרק דק, ואחריהם השרית השיער בנפט להרג ביצי הכינים, ישיגו את מטרתנו".

אם היה זה הולם, הציעה האחות שהמשפחה תבקר אצל רופא. אם לא יכלו להרשות לעצמן רופא, נתנה להן את מיקום "המרפאה המתאימה". במקרים שבהם אמהות היו עסוקות מדי לבקש עזרה רפואית – בעבודה או עם ילדים קטנים – הייתה האחות "מסדרת שהילדים יילקחו למרפאה כדי לוודא" ש"הטיפול ניתן".

במקרים רבים "גילו" האחיות ש"תנאים לא תברואתיים" גרמו ל"בדיוק הצרה שבגללה הורחקו הילדים". לפעמים הצליחו לפתור את הבעיה בהדרכת ההורים – למשל בהסבר ש"בעיית עיניים מדבקת" תימשך כל עוד "כל המשפחה משתמשת באותה מגבת ובמצעים אחרים", או שבמקרה של כינים "חסר תועלת לשמור על ילד בית הספר נקי אם כל האחרים במשפחה מוזנחים".

בפעמים אחרות מצאו אחיות בתי הספר המבקרות מצבים שעלולים להוביל להשלכות חמורות לרווחה הכללית. כשאחות אחת נכנסה ל"חדר ללא חלון" בבית ילד, ראתה מה שנראה בתחילה "צרור סמרטוטים על מיטת שדה", אבל התגלה כ"אדם בשלבים האחרונים של [מידבקת מאוד] שחפת". במקרה אחר מצאה אחות ילד, שנשלח הביתה "עם צורה חמורה של גרדת", שהיה "עוזר לסיים ולשאת… צרורות בגדים מסדנת יזע" – בגדים שישליכו אז את המחלה המדבקת על קונים תמימים.

אחיות שביקרו ילדי בית ספר בבתיהם נתקלו לעיתים קרובות בסביבות שהפרו את חוקי הדיור של העיר, ובכך היוו איום נוסף על הרווחה הכללית. "[ת]נאים רעים של ביוב ותעלות", ו"תנאים מלוכלכים של חצרות" שבהן "ילדים שיחקו" האיצו את התפשטות המחלות. במקרים אלה דיווחו האחיות על התנאים ו"אי הקפדה על החוק" ל"רשויות המתאימות".

תוך זמן קצר הובילה עבודת האחיות לנוכחות גבוהה יותר בבתי הספר ולמיגור או לניהול נכון של מחלות רבות שהיו נפוצות פעם. עד 1908 "נעלמה כמעט לחלוטין" הפדיקולוזיס, או כינים, "במקום שבו נמצאות אחיות בבתי הספר". "המלחמה שלנו בפדיקולוזיס בשכונות העוני של ניו יורק", כתבה ד״ר ג׳וזפין בייקר, "הפכה מצב מובן מאליו לחרפה".

ב-1904 גדל מספר בתי הספר שאחיות שירתו בהם בחמישים ושניים, והצוות הסיעודי הועלה לשלושים ושלוש. ברובע מנהטן היה סך כל הטיפולים שסיפקו אחיות בתי הספר בשנת 1903 285,793. המספר הזה כלל 156,886 לפדיקולוזיס; 106,257 למחלות עיניים מדבקות; 3,379 לאקזמה; 8,498 לגזזת; 335 לגרדת; ו-10,438 לבעיות שונות אחרות. את מספר הטיפולים המרשים הזה סיפקו בסך הכול פחות מעשרים אחיות, שביקוריהן הסתכמו ב-24,282 (12,891 ביקורים בבנייני דירות; 11,098 ביקורים בבתי ספר; ו-293 ביקורים "שונים").

ב-1904 ביצעו עשרים אחיות 19,524 ביקורים בבנייני דירות, 16,155 ביקורים בבתי ספר ו-607 ביקורים "שונים". בשנה שלאחר מכן, 1905, שירתו ארבעים וארבע אחיות "מאה שמונים ואחד בתי ספר ציבוריים", וכן "עשרים בתי ספר קהילתיים-דתיים ושלושה בתי ספר מקצועיים" שהיו "בניהול נפרד".*+

ליליאן וולד הייתה בעלת תפקיד מרכזי בהכנסת אחיות לבתי הספר של העיר. כתוצאה מפעולותיה הפכה מדיניות בריאות שנכשלה למצליחה. בריאות הציבור הכללית השתפרה. וילדים עניים בעיר ניו יורק היו עכשיו בעלי סיכוי טוב יותר לא רק לקבל טיפול רפואי הגון ולהישאר בריאים, אלא גם סיכוי טוב יותר לקבל חינוך פורמלי.

*רוג׳רס ציינה ש"בתי ספר קהילתיים-דתיים נתמכים בידי הכנסייה ובתי ספר מקצועיים בידי מועצות נאמנים, כשמחלקת החינוך מעניקה חמישה עשר דולר ($15) לנפש".

+כל הנתונים הסטטיסטיים סופקו בידי רוג׳רס ודרלינגטון במקורות המצוטטים להלן.

ביבליוגרפיה

Baker, S. Josephine, Fighting For Life, NY:  The Macmillan Company, 1939.

Darlington, Thomas, “Precautions Used By The New York City Department Of Health To Prevent The Spread Of Contagious Disease In The Schools Of The City.”  By Thomas Darlington, M.D., Commissioner of Health of New York City.   From Medical News:  A Weekly Journal Of Medical Science.  Vol. 86.  New York, Saturday, January 21, 1905.  No. 3, Pp. 97-104.  Find from Google Books at: Link

Hanink, Elizabeth, “Lina Rogers, the First School Nurse,” Working Nurse nd. Link to article with image https://www.workingnurse.com/articles/lina-rogers-the-first-school-nurse    Link to image only:  https://www.workingnurse.com/images/articles/big/webschool_nurse3_small.jpg 

Rogers, Lina L. “Some Phases of School Nursing” by Lina L. Rogers, R.N. Supervising School Nurse, New York City. American Journal of Nursing, 1908, 8 (12), 966-974.      (Re-printed with permission from the American Journal of Nursing, in Journal of School Nursing, October 2002).

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, N:Y:  Henry Holt & Co., 1915.

איורים

Baker, Josephine,  Photos from NIH, National Library of Medicine, Changing the Face of Medicine: Josephine Baker Biography Photo Gallery,  https://cfmedicine.nlm.nih.gov/gallery/photo_19_1.html  Current 1/18/17  and  https://cfmedicine.nlm.nih.gov/gallery/photo_19_2.html   Current 1/18/17  Can also be accessed at bottom of bio, https://cfmedicine.nlm.nih.gov/physicians/biography_19.html  Current 1/20/17

Rogers, Lina, with schoolchildren https://www.harvardsquarelibrary.org/wp-content/uploads/2012/07/jb2-baker6a.jpg  Current 1/20/17

School nurse weighing and measuring pupils, Philadelphia PA ca. 1912   This IMAGE (or other media file) is in the public domain because its copyright has expired. This applies to the United States, where Works published prior to 1978 were copyright protected for a maximum of 75 years. Works published before 1923 (in this case c 1913) are now in the public domain. Title: American journal of public health: the journal of the American Public Health Association, Volume 3, Issues 1-6. Author: American Public Health Association. Publisher: American Public Health Association, 1913. Original from: the University of California. Digitized: Aug 3, 2007. Subjects: Medical › Public Health Medical / Public Health, Public health 
TEXT CREDIT: American journal of public health: the journal of the American Public Health Association, Volume 3, Issues 1-6 https://publicdomainclip-art.blogspot.com/2011/09/school-nurse-weighing-and-measuring.html   Current 1/20/17

French, Hilary and Brittlin Yamaguchi, Lina Rogers, slideshow, Jan. 20, 2014.  https://www.youtube.com/watch?v=IYjteKvJIhg    Current 1/24/17

Hanink, Elizabeth, “Lina Rogers, the First School Nurse,” Working Nurse nd. Link to article with image https://www.workingnurse.com/articles/lina-rogers-the-first-school-nurse    Current 1/24/17    Link to image only   https://www.workingnurse.com/images/articles/big/webschool_nurse3_small.jpg   Current 1/24/17

נכתב ב-2016

→ הקודםהבא ←