האמהות הקטנות

→ הקודםהבא ←

מאת ד״ר אן מ. פיליאצ׳י

בסוף המאה ה-19 כינו האמריקנים "אמהות קטנות" ילדות צעירות שעשו את עבודות הבית ושמרו על אחיהן הקטנים. הן עבדו בלי תשלום, וחייהן היו עמל אינסופי. פלורנס קלי תדבר בהמשך על האופי המזיק והנפוץ של סוג זה של עבודת ילדים, אפילו כשצורות אחרות של עבודת ילדים כבר נאסרו בחוק. היא ציינה כי בעוד ש"התעשייה והמסחר סגורים [לרוב] בפני ילדים מתחת לגיל ארבע עשרה" (Kelley, p. 33), הרי קיומן של סדנאות היזע בבנייני הדירות פירושו ש

בנים ובנות בני עשר [נשארים] בבית ולא בבית הספר, בניגוד לחוק חינוך החובה, כדי לעשות את עבודות הבית ולטפל בילדים הקטנים יותר בעוד האם תופרת לשוק. (Kelley, p. 238)

קלי טענה שכל עוד נמשכה העבודה בבנייני הדירות, פירוש הדבר ש"עבודת הפרך של 'האמהות הקטנות'" תורשה "לתפוס את שנות הילדות המוקדמות". (Kelley, p. 33)

ליליאן וולד כתבה בחיוניות על חייהם של העובדים הנעלמים האלה, וסיפרה אנקדוטות על אנשים אמיתיים שפגשה בעבודתה בקרב העניים החולים. באחד הסיפורים תיארה ילדה קטנה, ילדה ש"תמונתה" לא ניתנת למחיקה מ"זיכרונה". היא "מצאה" את "הילדה הקטנה בת השמונה"

עומדת על כיסא כדי להגיע לגיגית כביסה, ומנסה בידיה הזעירות לנקות סדינים שהיו משימה קשה גם למבוגר. כל כמה דקות ירדה הילדה מהכיסא כדי להציץ אל החדר הסמוך, שבו שכבו אמה והתינוק שנולד זה עתה, וכל מוחה הקטן היה נתון לרצון להקל על אמה ולנחם אותה. היא הייתה לבדה עם אמה כשהתינוק נולד, והאימה נשקפה מפניה." (Wald, pp. 73-4)

וולד סיפרה סיפור נוסף על "אם קטנה" בשם אנני. אנני הייתה אחת מ"שלוש ילדות קטנות, בנותיו של סנדלר מיומן" שהיו חברות ב"קבוצת הילדים הראשונה ששלחנו [בבית הקהילה של האחיות] לכפר" ל"חופשת אוויר צח". אמן של הילדות הייתה, לדברי וולד, "נכה מתלוננת ותובענית" ש"הוציאה חלק גדול מהכנסות בעלה על תרופות פטנט". אנני, ש"לא הייתה בת שתים עשרה בדיוק, הייתה עבדת משק הבית". וולד סידרה לשלוח את האם לבית חולים בזמן שהילדות היו בחופשה. חופשת השבועיים שלהן בכפר התבררה כהצלחה מהדהדת. בירידתן מהרכבת הפגינו "עליזות ושמחה מבעבעת" כזאת ש"משכו את תשומת לבם של הצופים". אולם, כשהתקרבו לביתן, הבחינה וולד שאחריות אנני

נפלו עליה כענן כבד, ועד שהגענו לבניין הדירות היא שתקה. עינה החדה הבחינה בהיעדר הלבנה ששמרה על דלת המסדרון הקדמי פתוחה, ובשנייה זינקה אל החצר והחזירה אותה למקומה. לפני שעזבנו, בשרוולים מופשלים, היא החלה לרחוץ את ערימת הכלים שנאספה בהיעדרה. העליזות נעלמה. העבדה הקטנה שבה למקומה.

וולד עקבה אחר אנני, וציינה שהילדה הצעירה, שנואשה להימלט מגורלה, חיפשה עבודה חיצונית עוד לפני שהגיעה לגיל שבו הותר לה חוקית להצטרף לכוח העבודה. אנני נשבעה "שקר לגבי גילה" בפני "נוטריון" כדי להשיג "ניירות עבודה". עם הניירות האלה "השיגה" "משרה… כנערת קופה במרתף חנות כלבו". לאנני, אמרה וולד, העבודה המייגעת, ששכרה נמוך ומנצלת הזאת נראתה לא פחות מ"שחרור" מעבודת בית שנואה – עם התועלת הנוספת של "הזדמנות לחברות" עם נערות בנות גילה. (Wald, pp. 75-77)

העיתונאי החושף ג׳ייקוב ריס – חבר ומורה דרך של וולד – השתמש גם הוא באנקדוטות כדי לפרסם את מצוקת ה"אמהות הקטנות" בקרב העניים העובדים בלואר איסט סייד. הוא תיאר עולם של "מאה חברות קטנות בסמטה", שבו "הנערות הקטנות יותר 'שמרו על התינוק'" והותירו את האם חופשית לעבוד, בעוד אחיות "הכינו פרחים מלאכותיים" ו"קופסאות נייר", "הרוויחו כסף מ'צחצוח' ומכירת עיתונים". (Riis, p. 111)

ריס חשף איך לפעמים, בהיעדר הורים, הוקצה לאחת הנערות במשפחה יתומה תפקיד "אמא" לאחיה העובדים. "קייטי הקטנה", "עקרת בית בת תשע בעלת מבט רציני", הייתה אחת מהן. ריס פגש את קייטי "בבית הספר המקצועי ברחוב 52, שם אספה… פירורי לימוד… בהפסקות מעבודות הבית". ריס ציין שעבור קייטי, "האחריות הרצינית של החיים באה מוקדם". היא חיה ב"קומה העליונה של בניין דירות ברחוב 49 המערבי" שבו, יחד עם "אחותה הגדולה ושני אחים", גרה "כשאמם מתה והאב הביא אישה אחרת". אחיה הגדולים של קייטי "עבדו במפעל ערסלים, והרוויחו בין 4.50 ל-1.50 דולר בשבוע". הם קנו את הרהיטים שלהם "בתשלומים" בעוד

קייטי עשתה את הניקיון והבישול…. קרצפה וטאטאה והלכה לבית הספר, הכול כמובן מאליו, וניהלה את הבית בדרך כלל, עם "הרמה" מדי פעם מהשכנים בבניין. (Riis, pp. 60-61.) (תמונתה של קייטי מופיעה בעמ׳ 114–117 של ילדי העניים של ריס. ראו להלן.)

קייטי לא הייתה האם הקטנה היחידה שריס פגש בפעילותו בבתי ספר ערב. הוא ציין ש

"בכיתת ערב אחת של תשעה עשר בנים ותשע בנות שסקרתי מצאתי שנים עשר בנים שצחצחו נעליים, חמישה שמכרו עיתונים, אחד בן שלוש עשרה ש"ביום היה נער שליח (devil) בדפוס, ואחד בן שתים עשרה שעבד במחסן עצים. מהבנות, אחת הייתה בת שלוש עשרה ועבדה במפעל קופסאות נייר, שתיים בנות שתים עשרה הכינו פנסי נייר, ילדה בת שתים עשרה אחת תפרה מעילים בסדנת יזע, ואחת באותו גיל שמרה על עגלת רוכלים כל יום. ארבע הנערות הקטנות ביותר היו בנות עשר, ואחת מהן עבדה אצל בעל סדנת יזע ו'סיימה עשרים וחמישה מעילים אתמול', אמרה בגאווה…. שלוש האחרות שמרו על התינוק בבית; אחת מהן מצאה זמן לעזור לאמה לתפור מעילים כשהתינוק ישן." (Riis, p. 111) (ההדגשה שלי)

לאורך שנות ה-90 היו כמה ניסיונות להקל על עבודתן של הנערות הצעירות האלה ולשפר את חייהן. אחד מהם היה פתיחת גני טרום יסודי וגני ילדים פרטיים, שהופעלו לא פעם בידי פעילות שינוי. ריס הכריז שעבור אמהות קטנות, "גן הילדים הוא פקיד מניעת ההעדרות הטוב ביותר של העיר", כי "הוא מאתר רבים שנעדרים מן הצורך, לא מבחירה, ומוסר אותם לבית הספר הציבורי". הוא הסביר ש

יש הרבה ילדים שמוחזקים בבית כי מישהו צריך לשמור על התינוק בעוד אב ואם מרוויחים את הלחם לפיות הקטנים. גן הילדים נכנס ומשחרר את האסירים הקטנים האלה. אם התינוק גדול דיו לקפץ יחד עם השאר, גן הילדים לוקח אותו. אם הוא רק יכול לזחול ולגרגר, יש את נספח הפעוטון." (Riis, p. 181)

וולד תמכה באופן פעיל ב"שחרור" ה"אסירות" האמהות הקטנות באמצעות גן הילדים הפרטי. הלן מקדואל, אחת הדיירות הלא-אחיות של בית הקהילה, הייתה הבעלים של בית ברחוב איסט ברודווי שגבל מאחור בבית הקהילה ברחוב הנרי. מקדואל, שכונתה בחיבה טאנטה הלן, פתחה את "ביתה לכל דרישה שהוצבה בפניו". היא אירחה שם גן ילדים וכן בידורים רבים אחרים לנערות ששמרו על אחיהן. בהתמקדה בצורכי ילדים, הייתה

עסוקה תמיד בארגון כיף או הילולה כלשהי לצעירים – סימפוניית ילדים, הצגות, דקלומים או מסיבה מוזיקלית. גן ילדים תופס קומה אחת בבקרים, מוריו מסופקים בידי אגודת גני הילדים של ניו יורק, ותפקידיהם נמנים עם היפים ביותר שמתקיימים בבית. (Duffus, pp. 66-67, James, Dock Reader, p. 33-34)

כשפתח בית הקהילה את מגרש המשחקים האחורי המפורסם שלו, ניסתה וולד לתת עדיפות לנערות שטיפלו באחים צעירים, ולאפשר לאמהות קטנות ממש להגיע לראש התור. אולם, לשעשועה ולתסכולה, ילדים המציאו כל הזמן דרכים מתוחכמות לעקוף את ההעדפה הזאת. פעם "למדו ש'אמהות קטנות' וחסותן קיבלו קדימות", וילדים רבו על "מי יחזיק את תינוק המשפחה". כשלמשפחה לא היה תינוק, אחד "הושאל". לפעמים "[ש]ש-בנות, אוחזות תינוקות כמעט בגובהן שלהן", עמדו "מחוץ [למגרש המשחקים], בתקווה למשוך תשומת לב לטענותיהן המיוחדות". (Wald, pp. 83-84)

אולי הניסיון המאורגן ביותר להתמודד במיוחד עם עמלן המתמשך של האמהות הקטנות הגיע עוד לפני שבית הקהילה ברחוב הנרי בכלל התקיים, עם הקמת אגודות סיוע לאמהות הקטנות בראשית שנות ה-90. נשים אמידות בניו יורק ארגנו והצטרפו לאגודות כדי להעניק מעט הקלה לנערות צעירות ששמרו על אחיהן. אגודות הסיוע לאמהות הקטנות לא ביקשו להעביר חוקים או לשנות באופן רדיקלי את חייהן של "האמהות הקטנות". במקום זאת התמקדו במתן תקופות קצרות של מנוחה ובהקלת הנטל שהושת על הילדים הצעירים האלה בדרכים אחרות.

ג׳ייקוב ריס דיבר בהסכמה על הנשים האלה ביצירתו משנת 1892, ילדי העניים. "אגודת הסיוע ל'אמהות הקטנות'", כתב, מושיטה

יד אל עובדת הבית הקטנה שעבודתה לעולם אינה נגמרת, הנערה שעליה נופל הנטל והאחריות לטפל בתינוק הנצחי כשהיא עצמה בקושי יותר מתינוקת, לא פעם אפילו הבישול וכל שאר עבודות הבית, כדי שלאם יהיו ידיים חופשיות לעזור להרוויח את פרנסת המשפחה. (Riis, pp. 172)

שנה לפני פרסום ילדי העניים, עבודתה של אגודת הסיוע לאמהות הקטנות הייתה נושא קריאה מהללת לגיוס כספים שהופיעה בניו יורק טיימס. המאמר, שפורסם ביולי 1891, תיאר את מטרות הארגון ועבודתו בפירוט, וציין ש"תוכניתו" הייתה לספק "טיולי" חג של יום שלם וסוגי סעד אחרים ל

הילדות הקטנות במשפחות העניים שגורלן העצוב הוא להיות מעמוסות בטיפול באחים ואחיות צעירים יותר, ולעיתים קרובות באחריות מלאה על משק הבית." (ניו יורק טיימס, 5 ביולי 1891)

מאמר הטיימס נתן גם דוח כללי על פעילויות הארגון בשנה הקודמת, וציין שהאגודה סיפקה "טיול של יום, עם אוכל, ביגוד הכרחי במקרים שבהם הילדים היו לבושים למחצה, טיפול רפואי ונוחות לחולים" ל"944 אמהות קטנות ואחיותיהן".

נוסף על ההתבוננות הסיפוקית-עצמית שיש "'מעל 1,000 ברשימתנו שאליהן נתנו את ימיהן המאושרים היחידים'", נשיאת האגודה, גב׳ אלמה קולדר ג׳ונסטון (הידועה גם כאלמה קלווין ג׳ונסון), דיווחה גם שהאגודה סיפקה סיוע רפואי ותמיכה לנערות הקטנות. הארגון, אמרה, "'טיפל ב-20 במחלות ארוכות, הלביש 380, ואירח 2,000 "אמהות קטנות" ואחיותיהן; העסיק רופאים" כדי להשגיח "על הילדים במהלך הטיולים", והמשיך בסיוע רפואי לאורך השנה לאלה "הזקוקים לו ביותר".

האגודה שלחה גם "'[ש]בע נשים'" לבקר בבנייני הדירות, שם סידרו "'את הטיפול ב"תינוק התמידי"'" בעוד ה"אמהות הקטנות" יצאו ל"חופשה" שלהן. הקבוצה עבדה גם עם "'ארגוני "אוויר צח" שונים'" כדי לשלוח "'כמה שיותר "אמהות קטנות" שאפשר לוותר עליהן לשבועיים'". תוכניות האגודה לעתיד כללו השאלת עגלות תינוקות לאמהות קטנות.

בהתאם לתוצאות מסע גיוס הכספים שלה, תכננה אגודת הסיוע לאמהות הקטנות גם לקחת קבוצות מהנערות האלה "לפארק פלהם ביי לטיול של יום, רחצה בהשגחה רפואית מוסמכת במי המצר השקטים, עם אוכל, פרחים ופירות לסיפוק של יום אחד." בציפייה לחג, האגודה כבר השיגה ממחלקת הפארקים "'שימוש בבית אחוזה ישן ויפה בפארק'". האחוזה הזאת "'הוקדשה כ"בית החגים של האמהות הקטנות"'". האגודה השיגה גם "'הובלה חינם'" מהאחים בלדן "'בקו ספינות הנופש שלהם לסיטי איילנד'". (ניו יורק טיימס, 5 ביולי 1891)

קריאת גיוס הכספים כנראה הצליחה, כי בשנה שלאחר מכן יכול היה ריס לדווח שהאגודה מוצאת "[א]ת העבדים הקטנים האלה", משלמת ל"פעוטון" כדי

לטפל בחסותיהם

"אם צריך, ולוקחת את האם הקטנה ליום ביער בפארק פלהם ביי שבו נציבי הפארקים הציבו בית על החוף בנפרד לשימושן בחודשי הקיץ." (Riis, p.172)

אגודת הסיוע לאמהות לא ניסתה לשים קץ לסוג הזה של עבודת ילדים, אלא בחרה להקל על המצב בהקלת הנטל על העובדות הצעירות האלה. מאמציה שימשו גם לפרסום המצוקה הכמעט בלתי נראית של "האמהות הקטנות". פלורנס קלי – שנאבקה ללא לאות לסיום עבודת ילדים – קיוותה שהצורה הזאת שלה תיעלם עם ביטול סדנאות היזע בבנייני הדירות. אך אפילו קלי המעיטה בהערכת התמדת עבודת הפרך של "אמהות קטנות" – שגם כיום עובדות באופן בלתי נראה, עושות עבודות בית ושומרות על אחים צעירים יותר – ברובן ללא תשלום – ברחבי העולם.

ביבליוגרפיה

Bell, Blake A., “The Little Mothers Aid Association and its Use of Hunter’s Mansion on Hunters Island in the Late 19th and Early 20th Centuries,” Friday, April 15, 2016, https://historicpelham.blogspot.com/2016/04/the-little-mothers-aid-association-and.html Current 5/27/20

Bell, Blake A., “More on the Little Mothers Aid Association and its Use of Hunter’s Mansion on Hunter’s Island,” Thursday, June 28, 2018, https://historicpelham.blogspot.com/2018/06/more-on-little-mothers-aid-association.html  Current 5/27/20

Daniels, Doris Groshen, Always a Sister:  The Feminism of Lillian D. Wald, New York, Feminist Press, 1989.

Duffus, R.L., Lillian Wald:  Neighbor and Crusader, New York:  The Macmillan Company, 1939. (Duffus, pp. 66-67)

James, Janet Wilson, ed., A Lavinia Dock Reader, edited with a biographical introduction by Janet Wilson James, New York:  Garland Publishing, Inc., 1985. (James, Dock Reader, p. 33-34) 

Kelley, Florence, Some Ethical Gains Through Legislation, by Florence Kelley, New York: The Macmillan Company, 1905. (Kelley, pp. 33, 238)

New York Times, “Help the ‘Little Mothers.’  What the Aid Society Has Done and Would Like to Do,” New York Times, July 5, 1891. (New York Times, July 5, 1891)

Riis, Jacob, The Children of the Poor, New York, Charles Scribner’s Sons, 1908 (c1892). (Riis, pp. 60-61, p. 111, p. 172, p. 181) https://archive.org/stream/childrenofpoor00riisuoft#page/20/mode/2up   (openlibrary.org) Current 5/1/2020.

Trattner, Walter I., Crusade for the Children:  A History of the National Child Labor Committee and Child Labor Reform in America, Chicago:  Quadrangle Books, 1970.

Wald, Lillian D., The House on Henry Street, NY:  Henry Holt & Co., 1915. (Wald, pp. 73-77, pp. 83-84)

איורים

"אני מקרצפת." – קייטי,
ששומרת על הבית
ברחוב 49 המערבי.

From Riis, Jacob, The Children of the Poor, New York, Charles Scribner’s Sons, 1908 (c1892), Chapter VI, p. 61. Image from https://www.gutenberg.org/files/32609/32609-h/32609-h.htm#CHAPTER_IV Current 5/1/2020.

שומרת על התינוק.

From Riis, Jacob, The Children of the Poor, New York, Charles Scribner’s Sons, 1908 (c1892), Chapter VI, pp. 114-117. Image from Link to Illustration Current 5/1/2020.

Fifty-Second Street Industrial School Link to Illustration

Jacob A. (Jacob August) Riis (1849-1914), Saluting the Flag in the Mott Street Industrial School. DATE:ca. 1890 Young students salute the American flag at Mott Street Industrial School. Museum of the City of New York Images. Link to Illustration  Current 6/30/20

Hine, Lewis Wickes, photographer. [1 P.M. Family of Onofrio Cottone, 7 Extra Pl., N.Y., finishing garments in a terribly run down tenement. The father works on the street. The three oldest children help the mother on garments. Joseph, 14, Andrew, 10, Rosie, 7, and all together they make about $2 a week when work is plenty. There are two babies.Location: New York, New York State]. January, 1913. Image. Retrieved from the Library of Congress, Link to Illustration Current 6/24/20

Hine, Lewis Wickes, photographer. Cutting out embroidery on the dirty kitchen floor. Battista family, 259 E. 151 St. N.Y. On the right is the married daughter, who lives down stairs and usually works there. On her right next to the boy is Flora, said to be 9 years old and very much stunted in size. “Been sick.” Next to her is the mother and next is Linda, 11 years old. The baby, dirty and covered with sores, was being handed about. Probably has impetego. Location: New York, New York State. January, 1912. Image. Retrieved from the Library of Congress,  Image. Retrieved from the Library of Congress, Link to Illustration Current 6/24/20

Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer,  Title: Jessie D—- (the tallest girl) and some of her charges. Girl in doorway is her boon Companion. Location: Cincinnati, Ohio. Creator(s): Hine, Lewis Wickes, 1874-1940, photographer  Date Created/Published: 1908 August. Medium: 1 photographic print.

Reproduction Number: LC-DIG-nclc-04453 (color digital file from b&w original print)

Rights Advisory: No known restrictions on publication. For information see: “National Child Labor Committee (Lewis Hine photographs),” https://hdl.loc.gov/loc.pnp/res.097.hin

Access Advisory: For reference access, please use the digital item to preserve the fragile original item. Call Number: LOT 7483, v. 1, no. 0021 [P&P]

Repository: Library of Congress Prints and Photographs Division Washington, D.C. 20540 USA https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.print Notes: Title from NCLC caption card.

Attribution to Hine based on provenance. In album: Miscellaneous. Hine no. 21.

Credit line: National Child Labor Committee collection, Library of Congress, Prints and Photographs Division. General information about the National Child Labor Committee collection is available at: https://hdl.loc.gov/loc.pnp/pp.nclc

Forms part of: National Child Labor Committee collection. Format: Photographic prints.

Collections: National Child Labor Committee Collection Bookmark This Record:    Link to Illustration  Current 6/30/20

The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Shelling nuts at home” The New York Public Library Digital Collections. 1900 – 1937. Link to Illustration  Current 6/24/20

The Miriam and Ira D. Wallach Division of Art, Prints and Photographs: Photography Collection, The New York Public Library. “Shelling pecans at home” The New York Public Library Digital Collections. 1900 – 1937. Link to Illustration  Current 6/24/20